ספירת סקר- אדל של יוכי ברנדס.
מינקותי שאבתי סיפורי חסידות, קראתי ספרי חסידות ידעתי בעל פה את ליקוטי מוהר"ן והתאהבתי בדמותם של מעצבי החסידות. ואפילו כשהייתי על קברו של אחד מהם בכיתי את נשמתי מרוב שהרגשתי קרבה רק מהסיפורים.
ברגע שיוכי ברנדס יצאה עם הספר ידעתי שזה הולך להיות אצלי ואכן ביום הראשון שהוא הגיע לחנות הספרים כבר היה אצלי ביידים.
הספר מתאר את חייו ודמותו של הבעל שם טוב דרך 2 חלקים.
החלק הראשון מתאר את דמותו בגוף שלישי ומספר את חייו המתגלגלים כילד וכנער עד הקמת משפחתו ולידת בתו.
החלק השני מתאר את סיפור חייו והתגלותו כבעל שם טוב דרך בתו אדל.
החלק הראשון נקרא בנשימה אחת כספר פנטזיה. דמותו נראתה לי כדמות קוסם מאגי ופחות כמייסד החסידות לרגע הייתי מזכירה את זה לעצמי כשנאמר שם ישראל או הבעל שם . הגוצולים נדמו לי כיצורים מוזרים בדמיוני ופחות "כגויים". לרגע התבלבלתי בספר בחלק הזה והלכתי לחפש בספרי החסידות אם יש התאמה בין הקוסם המאגי שאני קוראת עליו לבין אותה דמות שאני מכירה מהסיפורים. (חזרתי גם לספר הנשמה החסידית של אלי ויזל שמומלץ בחום) .
החלק השני בספר מתחיל בגוף ראשון שבתו אדל מתחילה לחשוף את סיפור חייו של ישראל הבעל שם טוב. דרך סיפורו אנו מגלים גם את סיפורה של הילדה החוצפנית והחזקה שהסכימה להתנגד למוסכמות האוטונמיה החרדית ולפרוץ גבולות כך שאנו מגלים גם דמות נשית חזקה שזה צפוי שיוכי ברנדס תכתוב ותגלה לנו צדדים באישיותה של אדל ,הרי תמיד אהבה להתעמק בנשים (להלן הספר הגר ושבע אימהות). בחלק השני דמות הקוסם המאגי שהיה לי בהתחלה שינה פנים והתחלתי להתקרב יותר לדמות החסידית שבו, לעולם החרדי הסגור של פעם למטיפים בבית הכנסת, ללבוש לעולם הסגור שבו נשים חסידיות מבשלות ותופרות. להתנגדות הרבה שהיתה על הבעל שם טוב ועל השושלת שהוא הקים. הספר מצוין . יוכי ברנדס כותבת בצורה מצוינת היא לקחה את הדמות למקום אחר ממה שהכרתי אבל אני חייבת לציין שאני מעדיפה כמובן את דמותו מהסיפורים הפשוטים יותר.
הספר היה שווה קריאה רק בגלל משפט אחד שהגעתי סימנתי לי אותו
"רק אנשים גדולים יכולים להכיר בגדולתם של אחרים".
