היא הסתכלה לי בעיניים, חוששת לחשוף את שחשה באותם רגעים, ממלמלת התנצלות, מגמגמת. ראיתי את גופה זז בחוסר שקט בכורסה המרופדת, ואמרתי לה "זה קורה לכולנו". היא שחררה אנחת רווחה, חייכה חיוך מבויש ואמרה לי "חשבתי שאצלך הכל מושלם, חשבתי שהילדים שלך מושלמים".
הלב שלי נצבט באותו הרגע, ונשטפתי חמלה כלפיה. היא שואפת לשלמות, וזו לא תגיע, כי היא לא קיימת. השלמות היא כמו השתקפות הדמיון שלנו, וברגע שנשלח את היד לגעת בה, היא תתפוגג ותופיע במקום אחר, ושוב נחתור לחפש את אותה השלמות. הדבר היחיד שנוכל לעשות הוא להסתכל על העקבות שלנו שנותרו באדמה, ולתכנן את צעדינו בהמשך. לסמן מטרה, לא כי בה הכל יהיה מושלם, אלא כי בה אהיה במקום שבו אני מרגישה עם עצמי טוב יותר – יותר מקבלת את עצמי כפי שאני ופחות כועסת על עצמי.
עצרתי רגע, נתתי למילים להיספג בתוכנו, והשבתי לה "את יודעת, גם אני כועסת, גם אני צועקת, כי אני אמא אבל לפני הכל אני בת אדם, יש לי ימים טובים עם מצב רוח מרומם, ויש לי ימים בהם אני פחות. יש לי ימים בהם אני סבלנית ויש ימים בהם אני פחות. יש ימים בהם אני זורמת ויש ימים בהם אני רואה מולי רק סלעים, ואת יודעת מה? זה בסדר, זה אפילו יותר מבסדר".
היא גמעה את המילים, נותנת להן ללטף את נשמתה הכאובה, לרומם את רוחה. "ואת יודעת למה זה יותר מרק בסדר? למה זה חשוב?" היא פתחה את עיניה – צמאה לתשובה. "כי הילדים שלנו צריכים לדעת שאנשים מרגישים, שלאנשים יש ימים טובים יותר ופחות, שלפעמים לא הכל מושלם, ואפשר לתקן, והעולם לא מתמוטט מזה, ומחר יש יום חדש לשנות ולבחור אחרת. הם ידעו שכשזה קורה להם שזה בסדר, שזה טבעי, וכשהם ידעו להיות סלחנים כלפי עצמם, הם יוכלו להיות סלחנים גם לאחרים".
"כל זמן שאת עוצרת, משתהה, מכירה ברגשות שלך ובודקת אותם, מבקשת עזרה במידת הצורך, ובוחרת להיות במקום בו לך יותר נוח עם עצמך, כי כשהורה כועס כל היום זה לא מקום שטוב לו. כל זמן שאת עושה את זה – בודקת את העקבות שלך בחול ומתכננת את צעדייך בהמשך, כל זמן שאת בתנועה, אז הכל בסדר".
ההורות מפגישה אותנו עם עצמנו במקומות שלא הכרנו את עצמנו. המפגש הוא לא פעם קשה, אנחנו לא מכירים את האדם הזה שצועק כך, או מרגיש חסר אונים. אנחנו מוצפים ברגשות חדשים, וכמו הילדים שלנו, אנחנו עוד לא יודעים איך להגיב, לפעמים אנחנו מתפרצים, מתכנסים בעצמנו, נעלבים. זה כל כך טבעי, וחשוב לצאת מהאוטומט ולבחור מחדש את התגובות שלנו – את הדרך שלנו, כמעט כל יום מחדש.
שלכם,
טובה טל – "הורים יוצרים עתיד"