אני יכולה לספור את הרגעים בחיים שלי שנתפסים אצלי כטראומה על יד אחת. כולם קשורים בי ובילדים. אף פעם לא פחדתי מכלום. לא מלהיות לבד, לא מכסף שאין, לא מעבודה קשה ולא מהמוות.
הפחד שלי מאז ומעולם היה שמשהו יקרה לילדים שלי ואני אהיה חסרת אונים. זה הפחד היחידי והגדול ביותר בחיי.
שלושה פחדים ועוד אחד. כשהקטנה ביותר שלי נולדה נפלתי איתה ברחוב כשהיא אצלי בידיים. ברגע אחד ראיתי את הראש הקטן שלה מתנפץ על המדרכה ומהר עטפתי אותו בכפות ידיי. לה לא קרה כלום.
אני נשארתי עם צלקת בגב היד וטראומה.
שנים אחר כך האמצעי קיבל מכה בראש. ראיתי אותו מגלגל עיניים, הנשמה הקטנה שלו יצאה מהגוף והוא איבד הכרה.
בשניות הספורות האלו נקרעתי הפחד העצום והצורך שלי להחזיר אותו לחיים לבין להרגיע אותה, לחבק אותה חזק חזק ולהגן עליה. שתינו עם טראומה מהיום הזה,
כל פעם שהוא מקבל מכה שתינו מחסירות פעימה.
הטראומה השלישית היא כל מה שקורה איתה. מהיום שבו ראיתי אותה הולכת ודועכת דרך היום שהגעתי הביתה ומצאתי אותה בוכה בהיסטריה וידעתי שמשהו קורה ואין לי מושג איך להיות שם בשבילה.
איך לגרום לה לבטוח בי, להבין שאני אוהבת עד אין סוף ושביחד אין לי ספק שנצליח להילחם בכל השדים. שאני חזקה כמו לביאה. לא פוחדת ולא אשבר לעולם. אחר כך לראות את החתכים אדומים מדם
יבש הופכים לצלקות פסים פסים ועכשיו להביט להפרעת אכילה בעיניים… שלוש טראומות ועוד אחת.
זונדה.
צינורית קטנה שהיא כולה טראומה. טראומה לראות אותה מפוחדת, בשוק, טראומה לראות אותה רועדת ובוכה, לראות אותה מתנגדת ומסרבת לאכול מצד אחד ומצד שני להבין, שאין ברירה
אלא להכניס את האוכל אליה, באלימות שמעולם לא האמנתי שאפעיל על אף אחד מילדי. לראות אותה מתנגדת, מנסה להקיא אותה ממנה ואז נשברת ומשלימה עם הצינורית הזאת שמשתחלת לתוכה.
טראומה.
האם מהטראומה הזאת נתחיל להתרומם או שמחכות לנו עוד תהומות ליפול אליהם?
הקולות שלה משחקים ביניהם משחק. על החיים ועל המוות.מי ינצח? הבריא? החולה? השבוע היא החליטה לאכול, שבוע שעבר לא הכניסה יומיים פרור לפה. אפילו לא מים…
שבוע אחד עם זונדה ושבוע אחרי זה אנחנו בבית. העיפו אותנו מהמחלקה. היא לא אוכלת, היא מתחצפת, היא עושה מה שבא לה, ממרידה את הבנות, היא לא רוצה להיות שם…
היא נחושה להראות לי שהיא יכולה בלי המחלקה. אני מאמינה לה. אני חייבת
יש לה כוחות, את זה אני יודעת אבל הדרך לא פשוטה והקולות שלה רבים ביניהם.
ממשיכים לצעוד בשביל חדש את הדרך הפתלתלה..
Thank you So much http://nicolasbrunophotography.com/ for this beautiful picture that is so accurate to what i fill[youtube DnaUvPoiTfQ nolink]