יש לי את זה, את התשוקה המטורפת של לספר סיפורים על אנשים מפורסמים באמצעות ציור שלי.
מעל 31 שנה שהיא היתה המאהבת שלו.
יום ה 12 לדצמבר, הוא יום פטירתה של צילה בינדר המאיירת המוכשרת שהיתה המאהבת של נתן אלתרמן מעל 31 שנה, בימים ההם שהעיר הלבנה היתה קטנה ו וכולם הכירו את כולם הם ניהלו רומן גלוי וממושך.
אלתרמן היה נשוי כל אותן שנים לרחל מרכוס שחקנית תיאטרון מוכשרת מכובדת ואצילה מאד, שידעה על הרומן וחיתה לצידו של בעלה למרות המאהבת שכל העיר הלבנה הכירה וידעה.
בדרכו לבי"ח בשנת 1970 שממנו לא חזר, שרבט אלתרמן על פתק את צוואתו והוריש לה רבע מהונו תוך שהוא מציין שהיא "ויתרה למעני על הרבה יותר מזה, אך מה לעשות?". ובימי השבעה אף הגיעה לביתם בהסכמת רחל. בהמשך איירה לתרצה אתר בתם של אלתרמן ורחל את הספר "יעל מטיילת ".
צילה חיתה בתל אביב עד שנת 1987, עם מות אהובה חדלה לצייר. אולי יותר משהייתה צלה בינדר מוזה למשורר הגדול, היה המשורר הגדול מוזה ליצירתה.
היא חיה חיי בדידות ופרישות והורישה את כל עיזבונה ל"מוסד אלתרמן ".
במושגים של היום צילה הייתה אישה חלשה כנועה ותרנית וחייה בצילו של אהוב כשהיא מוותרת על עצמה.
במושגים של אהבה, היא אהבה את נתן והקדישה את חייה לאהבה. חשבה כבר אז מחוץ לקופסא ומעל לנורמות מקובלות ודפוסי התנהגות מקובלים. פשוט.
בתמונה: ציור שלי של העלמה האוהבת והמשורר 
שמן ואקריליק על בד, משולב בגזרי ספר שירה.
ממליצה לכם לעקוב אחר הסיפורים-ציורים שלי
בדף הפייסבוק שלי https://www.facebook.com/layzagallery/
באינסטגרם הצבעוני שלי https://bit.ly/2HUQgog
ולהציץ ולהתאהב בגלריה המקוונת שלי https://etsy.me/2uqY7C1