ארוזיקו סבתא שלי קראה לו
איך הייתי מחכה לסיר שלה שיתבשל .
היה בו חום ואהבה
כמה פשוט ככה מכניס אותך לזכרונות מתוקים של ילדות.
נכון.כסף היה יוק אבל אהבה אין עשיר ממנה .
אורז פשוט
חלב וסוכר וגם קצת קורנפלור ומים.
ואלו גרמו לנו אושר.
חורף ,קיץ לא משנה העונה.
זה אוהב קר וזה אוהב חם.
הסוטלאצ' הבולגרי לעולם לא ישתמש באורז טחון.רק שלם
הוא גם לא יהיה מעל קרמל או מתובל בתבלינים חוץ מקינמון זרוי מעל .
הבולגרים אוהבים אותו לבן ,צחור וסמיך ועדיין יהיו בו גרגירים .
אני מתה עליו חמים זרוי בקינמון ונוצר לי קרום מעל כזה לעיס ומעלה חיוך על השפתיים
חיוך כזה בעניים עצומות מרווח על מקום הישיבה .מתוק ומנחם . למרות שבעני אין אוכל מנחם כי כל אוכל אהוב הוא מנחם אבל פה
המנחם הוא הזיכרון .
מאחר שיום הלדתה של סבתא שלי חל בשבועות ,הנוסטלגיה גרמה לי להכנס למטבח ולהתפרע קצת בהם .
שנכין?
על ליטר חלב צריך-
כוס אורז פרסי או עגול .(סבתא השתמשה במה שהיה זמין אבל אהבה עגול)
מים לכיסוי
כוס סוכר
2 שקיקי סוכר וניל (בדיוק כמו סבתא-לא מקל וניל ולא תמצית כי לא היו…)
כף קורנפלור בחושה במעט מים להמסה .
לסיר מתאים מכניסים את האורז ומכסים במים.
מביאים לרתיחה ומבשלים לריכוך.
מוסיפים סוכר ,סוכר וניל וחלב ומביאים לרתיחה .
מנמיכים אש ומבשלים היטב
האורז מתרווח לו בנוזל .
הוא צריך להיות ממש רך אבל לא דייסתי.
נותר נוזל ואותו מסמיכים בעזרת הקורנפלור המומס.
מוזגים לכוסיות הגשה ומקשטים בקינמון.
מברכים את סבתא שלי .
