איך הצלחתי לפספס את הסדרה המקסימה הזו? נתקלתי בה במקרה על מדף חנות הספרים וישר רכשתי את כל השלושה. הסדרה עברה את התהליך הרגיל כמו כל ספר בספרייה – קטלוג, מדבקות, עיטוף ועל המדף. שם הוא התגלגל וילדים החלו שואלים אותו. רק אחרי חצי שנה שהספר היה בספרייה, הבן הבכור שלי בן ה8.5 קלט אותו וביקש שניקח אותו הבייתה.
קראנו ביחד את כל שלושת הכרכים בסדרה בפרק זמן של שבוע וחצי לדעתי, צחקנו כל פעם שגילגמש ציין "מה כבר יכול לקרות?" כי ידענו בדיוק לאן זה הולך להוביל או את אנכידו החבר שלו אומר לו "אבל גילגמש, הבטחת שלא ניכנס לצרות!". היינו מוקסמים מהחיות הקסומות שהופיעו בספר, לא דילגנו על שום משימת תרגום שם הפרק מכתב אוגריתי לעברית והיה מאוד קשה להפסיק את ההקראה לאחר שני פרקים (זה מה שסוכם מראש) בכל ערב, לא רק בגללו אלא גם בגללי, מצאתי את עצמי מקריאה בכל רם שלושה ואף ארבעה פרקים ברצף, פשוט כי כל כך נהנתי. כאמא, אהבתי את הפניות של גילגמש לקורא הצעיר, זה לא קרה הרבה, כדי שבאמת יהיה עדין ולא מציק. אך הנושאים שעלו, השאלות שבהם הוא פונה לקורא הביאו לדיונים קצרים אך מקסימים על חברות, עזרה הדדית, שובבות, הבחירות שאנו עושים בחיים ועוד. לפעמים גם הוא לא רצה לענות בקול, הוא ביקש רגע לחשוב על זה ואז גער בי להמשיך להקריא. שאלות כמו "האם הייתם ממשיכים במשימה או לא?" אחרי ששמעו נבואה מברשת רעות או "לפעמים צריך להסתכן ולעזור לזולת, לא כך? אני בטוח שגם אתם הייתם עושים כמוני".
לפני כמה ימים סיימנו את הפרק השלישי "גילגמש הצעיר וחוטף הגורזלים". ישר הבן שלי ביקש שאביא את כרך 4 כי הוא במתח. חיפוש מהיר באינטרנט גילה את שחששתי, אין כרך נוסף בסדרה, אבל חיפוש נוסף בדך הפייסבוק של הסופרת גילה לנו שבתקופה האחרונה היא סיימה לכתוב אותו! אז יש אור בקצה המנהרה, בקרוב נגלה האם גילגמש הצליח למצוא את צמח הרפא –ני-נא, אני מקווה שבמהרה כי שנינו נשארנו במתח.
ומשהו קטן להורים, הבן שלי בכיתה ג' בהחלט יכול לקרוא ספרים לבד והרבה בני גילו עושים זאת, אך גם עכשיו שהוא כבר קורא עצמאי, אנו לא מוותרים על הזמן הזה איתו, להיכנס איתו למיטה או על הפוף, לסגור את הדלת, רק הוא ואחד ההורים ולהיכנס להרפתקה ביחד, בספר. מאוד בקרוב הוא כבר ירצה להסתגר לבד בחדר, שאבא או אמא יקריאו לו סיפור? זה לא "קולי". אז כול עוד הילדים שלכם מבקשים, תקריאו, התקופה הזו נגמרת כל כך מהר. אחרי שאני יוצאת מהחדר הוא לוקח לו ספר קצר יותר וקורא לעצמו עוד כמה דקות, על הזמן שלי איתו אני לא מוותרת.
