פעם כשהייתי ילדה ושיתפתי את אימי בכך שבחרו בי להופיע בטקס בבית הספר היא השיבה לי: "אל תתנשאי"
היה זה רגע מכונן בו הבנתי שאל לי להיות גאה בעצמי וחלילה לי מלחוש פוטנטית ובעלת יכולות בעלות ערך.
אמי בסה"כ ניסתה לגונן עלי מן "הסכנות"
לאורך השנים, בכל פעם שחוויתי הצלחה(והיו לי לא מעט) מיד סבבתי לאחור כאילו על מנת לחשב מסלול מחדש.
לא ידעתי לומר לעצמי את האמת ואולי לא כל כך העזתי.
בראשי חלפו מחשבות כמו:
"נשים פורצות דרך חיות חיים לא יציבים"
"נשים מצליחות נוטות להתגרש"
"נשות קריירה נוטות להזניח את הילדים"
"בוהמה זה עולם מסוכן" ועוד..
אז למדתי חינוך יצירתי וחזרתי לגדל ילדים.
עד כאן הכל בסדר אלא שלא הייתי שלמה עם הבחירה שלי.
התביישתי בכך ש"אינני עובדת" ולמרות שבחרתי להיות שם בשביל ילדי- לא תמיד הייתי נוכחת.
להרגיש לא בסדר זה מעייף לאללה!
ורציתי להיות ממש בסדר!
אז מצאתי דרך שאיפשרה לי להיות שם בשביל הילדים ועדיין לחוש משמעותית.
התנדבתי.
הפקתי אירועים, עזרתי לחברות, אירחתי כל דיכפין והייתי עסוקה בלתת.
לתת זה יופי כל עוד זה נעשה ממקום של הקשבה פנומה.
ואני?
אני הקשבתי החוצה.
אחד המשפטים שגדלתי על ברכיו היה "מה יגידו!?"
ה"מה יגידו" ניהל אותי כך שכבר לא ממש הקשבתי לילדים שלי ולא לבן זוגי דאז.
ה"מה יגידו" הוביל את כל מעשי והביא להתשה מוחלטת.
המיכל התמלא בעצב ותיסכול שהצריכו עצירה והתבוננות מחודשת.
הבנתי שהמשוב האוהד שמתקבל מן הסביבה אינו מחלחל פנימה ועלי למצוא בתוכי את האמת שלי.
ניסיתי לעשות "מה שבא לי" רגע אחרי שניסיתי לגלות "מה בעצם בא לי"
זה היה מאתגר ומתסכל. פשוט לא ידעתי מה בא לי.
התחלתי ב"מה לא בא לי".
הסביבה הגיבה בקול מחאה:
"איך את עוזבת עסק מצליח?"
"איך את מעזה…"
ועוד..
נחלשתי
הרגשתי אשמה
נטשתי את עצמי לזמן מה
וכשעייפתי מלכאוב- בחרתי לאהוב
את עצמי כמובן.
את כל השאר אהבתי תמיד.
בדרך למדתי והתאמנתי, לימדתי ושוב למדתי.
יצרתי, כתבתי, מחקתי ושוב יצרתי.
כשפגשתי נשים במשבר מיד מצאתי עצמי מחבקת, מכילה, מרגיעה ומעודדת.
שמתי לב לברק בעיניהן ויותר מזה-שמתי לב עד כמה זה מרגש אותי.
גיליתי שהנתינה הזו היא אקט מרפא לליבי.
במשך הזמן סידרתי את המחשבות במודל ("מקשיבים")שעשה לי סדר ואיפשר לי ללמד נשים אחרות להקשיב לליבן.
יצרתי סדנאות העצמה נשית והלב מתרחב לי בכל פעם שמישהי מהן משתפת בתמורות שחלות בחייה.
אתן מוזמנות לבחור את סדנת ההעצמה הנשית המתאימה לכן
מודה על הדרך
מודה על התובנות.
שמחה בי 🙂