6.1.2015 עוד יום שלישי שיגרתי בחיי. כבר שנים שאני בוחרת את יום שלישי כיום חופשי בגלל השיעורים של גיל מדריכי האהוב שמרומם את רוחי וגופי. אני מתחילה את היום בשעה 8:30 בשיעור עיצוב, ב9:30 מקפצת על המדרגה וב10:30 מקנחת במתיחות עם דנה מורתי המדהימה. ובזמן שנשאר דוחפת את כל השאר: סידורים, קניות, רופאים, ספר, רופא סיני, קוסמטיקאית. כל פעם משהו אחר. באותו יום גורלי סיימתי את שיעורי הספורט מלאת אנרגיה והסעתי את עצמי לכיוון אסותא רמת החייל לבדיקת ממוגרפיה ואולטראסאונד שיגרתיים. ללא שום חשש ומחשבה עליתי במדרגות אסותא ונכנסתי לחדר ההמתנה. אני מכירה את המקום, מבלה בו פעם בשנה. חצי שנה לפני ביצעתי MRI והבדיקה יצאה תקינה, עברה חצי שנה – הכל בסדר בדיקה שיגרתית.
נכנסת לחדר הטכנאית מורחת את הג'ל הקר, מעבירה את המכשיר, מעבירה, ומתעכבת. שוב מתעכבת – מסמנת. מסמנת מכיוון שונה. פנים חתומות. ואני מתחילה להבין שמשהו לא תקין אבל בטוחה שזו סיצטה. כבר היו לי וגם אז הטכנאית התעכבה. הכל בסדר!
מגיעה הביתה רגועה, ואומרת לבן זוגי "הבדיקה לא בסדר, בטח יתקשרו אליי מחר לקבוע תור. זו בטח ציסטה"
7.1.2015 הטלפון מצלצל על הקו המזכירה: "רצינו להזמין אותך לבדיקה חוזרת אצל רופאה". נו הכל בסדר, זו סיצטה כמו בפעם הקודמת ורופאה צריכה לאשר את העניין.
14.1.2015 בדרך לבדיקה אצל הרופאה. מתעקשת ללכת לבד למרות הפצרותיה של חברתי הטובה גלית. "הכל בסדר גלית, לא צריך לבוא. זה סתם מלחיץ אותי, אם תבואי סימן שמשהו לא בסדר – זו סיצטה!!!
נכנסת לחדר, הפעם זו רופאה. נחמדה חייכנית. נשכבת על המיטה, מורחת את הג'ל הקר, מעבירה את המכשיר, מעבירה ומתעכבת. שוב מתעכבת – מסמנת והפעם הפנים לא חתומות. אני שומעת את הקול שלי שואל "הכל בסדר?" והיא: "שני גושים צריך לעשות ביופסיה" יוצאת והדמעות לא מפסיקות לרדת, נכנסת למכונית ויודעת – מפה אני מתחילה בדרך חדשה…..
6.1.2016 עוד יום שיגרתי של עבודה. קמה בשש בבוקר. מתלבשת, מתאפרת, מתארגנת. לוקחת את התיק, את האוכל ונוסעת במסלול המוכר. 20 שנה אני נוסעת באותה דרך, באותה שעה 5 פעמים בשבוע. מגיעה לעבודה מעבירה סיור לסטודנטיות, נכנסת לכיתות ללמד, נפגשת עם מדריכה וחוזרת הביתה. ממשיכה את היום, לוקחת את נועה מהצהרון, חוג, מקלחת אוכל, מיטה עוד יום של שיגרה!!!
והווה 6.1.2016 – העבר 6.1.2015 .
אנחנו לא מתעסקים בתאריכים גורליים ובהשפעתם על חיינו. אבל השנה הזו בשבילי היא כמו שנה ראשונה של תינוק.
כל תאריך בכל חודש משמעותי. כשתינוק נולד אנחנו מסמנים תאריכים: חיוך ראשון, שלח יד לצעצוע, הפרי הראשון, המרק הראשון, השן הראשונה, המחלה הראשונה, הצעד הראשון, המילה הראשונה. לא שוכחים לציין את החודש. היום בן חודש, בן חודשיים, בן ארבעה חודשים, בן תשעה חודשים – בן שנה.
ואני כמו תינוקת כל תאריך יש לו משמעות.
17.1.15 תוצאות הממוגרפיה של הרופאה שמצביעות על הגושים הסרטניים
18.1.15 הביופסיה הגורלית
21.1.15 תור לכירורגית שמבשרת לי שהגידול סרטני
25.1.15 MRI כדי לבדוק שלא הגיע לבלוטות
27.1.15 מקבלת תשובות על סוג הגידול, טריפל נגטיב. גידול אגרסיבי שגדל מהר וזקוק לטיפול אגרסיבי – כימותרפיה.
29.1.15 מספרת בעבודה
5.2.15 מספרת לילדים
8.2.15 פגישה ראשונה אצל האונקולוגית שמספרת לי מהי תוכנית העבודה
10.2.15 פט סיטי לבדוק שאין גרורות
12.2.15 כימו AC ראשון
26.2.15 קרחננה – קרחת ופיאה
5.3.15 כימו שני
2.4.15 כימו שלישי
23.4.15 כימו AC רביעי ואחרון בסבב של כל שלושה שבועות
28.4.15 ממוגרפיה ואולטראסאונד ראשונים אחרי הטיפולים האגרסייבים מגלים שהגידולים נעלמו לחלוטין
2.15.15 טקסול מתחיל סבב של 12 טיפולים כל שבוע
28.5.15 מורידה את הפיאה בבית – מסתובבת עם מטפחת וקרחת
20.8.15 – מסיבת כימו אחרונה- 12 טיפולים שבועיים באמצע דחייה של שני טיפולים
1.9.15 מתחילה שנת עבודה חדשה בעיצומו של התהליך
7.10.15 ניתוח כריתה מלאה ושחזור
15.10.15 כוכבת ברשת – טיפים באיפור בזמן הכימותרפיה
17.11.15 מקבלת בשורה שאין הקרנות סיימתי את המסע
20.11.15 הביופסיה מהניתוח חוזרת – הפתלוגיה חזרה נקייה אין תאים סרטניים – אני בריאה!!!
29.10.15 מורידה את הפיאה
8.12.15 – החשיפה הגדולה מגיעה לערב צוות בעבודה בלי הפיאה
20.12.15 – חוזרת לעבודה, לשיגרה, אין יותר תהליכים, אין יותר שלבים
6.1.2016 שנה חדשה, התחלה חדשה, חיים חדשים, שיגרה חדשה.
העבר תמיד יהיה, תמיד יצוץ, תמיד ילווה. הוא הופך אותנו למה שאנחנו למי שאנחנו. הוא בונה אותנו, מעצב אותנו. כל זכרון, כל חוויה נצרבים בתוך תאי גופינו ונשמתנו.
2015 תמיד תהיה חלק מהעבר שלי. 2016 היא ההווה שלי – העתיד שלי
"במהלך חיינו, פעמים רבות אנחנו חוזרים אל העבר… חושבים איך היו הדברים פעם, ומה היה יכול להיות. אין כל רע בהעלאת זכרונות, כל עוד לא שוקעים בעיסוק בלתי פוסק בשאלה "מה היה אילו…" במקום זאת עלינו להתרכז בהווה, לעסוק במה שקורה היום, ולצפות למה שיהיה מחר ובכל הימים שלאחריו. בכל יום תנו ליום המחרת למלא את ליבכם בשמחה ובאהבה, וראו את משאולותיכם מתגשמות ואת חייכם מתמלאים באושר ובציפייה אל העתיד". א. רוג'רס.
אין ביכולתי לשנות דברים מעברי, משנת 2015. אך ביכולתי למנוע מבעדם מלשלוט בחיי ובאושרי. החלק הזה לא יעלם כליל אך עם הזמן ילך ויקטן.
עכשיו בהווה, בתחילתה של 2016 אני צריכה למחשבות מסוג אחר לעלות במוחי. אני מכירה עכשיו את עצמי הרבה יותר טוב, את מעלותיי, את חולשותיי. איני פוחדת מלקבוע גבולות, מלחלום חלומות מלהנות מחיי ולחשוב על העתיד. עכשיו אני מתחילה להסתכל בבהירות על הזמנים הקשים ולהבין שהם היו זמנים של התחזקות פנימית ושל גילוי עצמי בדרך להחלמה.
מתנתקת מדמותי הישנה – ומקבלת בברכה את דמותי החדשה.
2016 here i come
