סבתא פיבי תמיד חיכתה לאליהו הנביא במרפסת.
היה שם שולחן מכוסה שעוונית בגווני כחול שהצהיבו מהשמש, קנקן נירוסטה וצלחת עוגיות. ליד השולחן ישבה סבתא וחיכתה.
תמיד היו יוצאים ובאים אצלה, הילדים, הנכדים וכל מיני אנשים שסתם רצו חברה או עצה או ברכה.
פעם שאלתי אותה למה תמיד יש מיחם וקנקן תה מוכן
והיא אמרה שזה לאליהו הנביא. שיבוא אז מיד היא תגיש לו תה ועוגיות שיברך אותה ואת המשפחה שלה. היא ממש האמינה בזה. וגם אותנו היא קצת שכנעה שהוא יבוא אם רק נחכה לו.
סבתא לא השתנתה במילימטר מהימים שבהם חיה בכפר במרוקו. עשרות מכונות כביסה הביאו לה הילדים שלה אבל את כולן היא מסרה או שמרה בשביל הנדוניה של לירז.
הכל היא כיבסה בידיים על קרש כביסה וגיגית ואחר כך שטפה עם המים את הבית.
בגינה שלה היו שיחים של הדס בשביל הברכה בהבדלה, היו לה גם שיחים של שיבא ונענע בכל פינה, נו בשביל הכוס תה.
כשהיינו ילדות, סבתא הייתה מבקשת שנשאר לישון איתה ואז בלילה מתיישבת על המיטה, פורמת את שתי הצמות הלבנות שלה ומסרקת את השיער שהגיע עד הריצפה ומספרת לנו על שרלי (צ'רלי) הילד. אחרי שהייתה מסיימת לקלוע את הצמות גם הסיפור היה נגמר ואני הייתי מפחדת להירדם.
בבוקר היא הייתה מוציאה לנו עשרים שקל מהחזיה ואומרת לנו לא לבזבז הכל בקניון.
סבתא פיבי הדביקה את כולנו באמונה שלה. האמונה שנגיע למה שרצינו, שנצליח להגשים חלומות ושיקרו לנו ניסים אם רק נאמין בהם בכל הכוח.
בכל יום שאני קמה ויוצרת , על כל רעיון חדש ועל כל לקוחה חדשה שמצטרפת למסע שלי אני קצת מרגישה איך סבתא מכוונת את כולם מלמעלה ולפעמים גם שולחת אליי כל מיני "אליהו הנביא" בדמות אנשים שאני מכירה. אנשים שהופכים את חיי לקסם המתמשך הזה שמאפשר לי להמשיך להיות בנתינה של יופי ושמחה לעולם.
לעוד סיפורים, עבודות ומסעות ניתן לעקוב אחרי בעמוד הפייסבוק שלי TAL DADON – PASSION DESIGN
מאחלת ניסים ונפלאות לכולכן,
טל.