אז יופי לי. בגילי המתקדם זכיתי לגדל נער עם הפרעות קשב וריכוז. הוא מבריק. חכם. וורבלי ברמות על. והוא גם חתיך! כאשר הוא רגוע- ממש כיף איתו, אבל כאשר מבקשים ממנו להתנהג כבוגר, לקחת אחריות ולחזור הביתה בזמן – הוא מתמרד וכל הג'ננה יוצאת החוצה. לילות לבנים הוא עושה לנו! איך מתמודדים עם התנהגות כזו? איך מציבים גבולות חזרה הביתה כדי שנוכל לישון בשקט? פליז, עזרו לי…
מחשבה שנייה מיד קופצת לי. אולי מיטב הנוער נוהג כך, ורק אנחנו מהדור הישן?
אולי עלינו להרפות ולתת לו לחזור הביתה בשתיים – שלוש בלילה, לסמוך עליו ולהתפלל שיסתיים החופש הגדול? לא יודעת. הדילמה, המחשבות וחיפוש פתרונות- מדירות שינה מעינינו. מחפשים מענה. פורומים. תשובות לשאלות שלנו.
אלוהים- מאיין יבוא עזרי? לילה לבן ראשון…
"סבתוש, אל תדאגי, אני חוזר ב- 12 בלילה הביתה". ממש להאמין למה שהוא אומר. איזה ביטחון! 12 בלילה- לא מגיע. אחת בלילה- שקט. שתיים בלילה- לא דובים ולא יער! מה עושים? "איך אני יכולה להאמין לו בפעם הבאה שירצה לצאת? אין לו מילה לילד הזה! אוף. כמה קשה לגדל נער מתבגר עם הפרעות קשב וריכוז.
שולחת SMS לחבר שלו: הנכד שלי איתך?
"כן. אנחנו לומדים תורה! יש פה עשרה תלמידים, והוא אמר שיחזור בשבע בבוקר. אל תדאגי!" חמוד…ממש לא דואגת! לכי תסבירי לנער כזה שאנחנו כבר מעבר לדאגה. לא ישנו לילה שלם. מחפשים תשובות איך להגיב. האם להעניש? האם לכעוס? איך מלמדים אותו להיות מחויב לזמן?
שלוש בלילה. הוא מגיע ויש לו טענות!
" תפסיקו להתנהג אלי כאילו אני ילד קטן. חאלס עם זה. מספיק כבר! כאילו מה? אני בן 16 וחצי- פאקינג עוד מעט 17. יללללה…" והוא חוזר על עצמו. מאמין לאמת שלו ולא מוכן להתגמש. ובליבי אני חושבת: אולי הוא צודק? אולי עלינו להיות גמישים איתו? הוא נער צעיר שרוצה למצות עד תום את חופשת הקיץ, וזה לא קשור לכך שהוא עם הפרעות קשב וריכוז.
קראנו על התופעה באינטרנט. בול זה נער!!!
עכשיו אני באמת זועקת – הצילו! הוא מסכן בסה"כ. יש לו קוצים בתחת. זה לא שהוא לא רוצה להיות ממושמע עם גבולות- הוא פשוט לא יכול. יש לו ניתוקים ברצף החשיבה והזמן, הסחות דעת ובעיות בריכוז ובזיכרון. בגדול, הוא מאד משתדל. הוא אוהב אותנו והשאיפה שלו שנבין אותו. הבעיה שלנו- עד איפה למתוח את גבול ההבנה איתו? איך אנחנו – כסבא וסבתא, משכנעים אותו לחזור הביתה בזמן ולחסוך את המלחמות הללו? פליז, עזרו לנו לפני שנתחרפן- ויפה שעה אחת קודם!
