הוצאת: ידיעות ספרים
אתחיל בכך שהכריכה ממש יפה בעיניי ועושה חשק לפתוח ולדפדף בספר, ומשרה ניחוח של פעם. כפי אופיו של הספר.
הספר אמנם עב כרס יחסית ומתחיל בהתנעה קצת איטית, אבל בעיניי האיטיות משרה ניחוח תקופתי כמו פעם שדברים התרחשו בקצב קצת אחר ממש שאנחנו רגילים היום וזה מוסיף לניחו המיוחד של הספר.
השנה היא שנת 1949 ואנו נמצאים בדרום פילדלפיה, ופוגשים משפחה איטלקית בשם פלציני. למרות שהם גרים באותה עיר, האחים דומיניק ומייק מצויים בסכסוך זה שנים רבות.האחים אינם מדברים זה עם זה ואף מתגוררים בשני קצוות העיר, ואף על בני המשפחות נאסר לדבר אלו עם אלו (משהו שהוא פחות מקובל במשפחות איטלקיות הידועות במשפחתיות שלהן). ולא רק זאת, הם פיצלו את חברת המוניות המשפחתית, לשתי חברות כאשר כל אחד קיבל אזור 'בשליטתו'. שתי החברות זוכות להצלחה, וניכרים ההבדלים בין האחים. מייק חי חיי ראווה, דומיניק חי חיים צנועים יותר.
דומיניק חי בביתו עם אשתו, בניו וכלותיו ואף מצפה להתרחבות המשפחה עם הנכדים שבדרך. ובסוף חי איתם אחיין של אישתו ניק קוסטנה שהייתם מהוריו בגיל צעיר. ביום הוא עובד בעסק המשפחתי כנהג מונית ובלילות משמש כלחשן בתיאטרון המקומי וחולם להיות שחקן יום אחד. זה מספר שנים הוא מאורס לפיצ'י דה פינו, בחורה איטלקיה שחולמת כבר שיהיה תאריך לחתונה ולכל ההתעסקות סביבה, אך ניק מתקשה לעשות את הצעד הבא, להינשא לפיצ'י ולעזוב את בית דודיו כדי להמריא לדרך חדשה.
לבסוף, ניק תופס אומץ ונוקט בצעדים. אך לא לקראת חתונה (וזאת למרות שההכנות אליה בעיצומן) אלא דווקא לביטולה. ההסתבכות שלו עקב הביטול, מתואר בחן והייתה משעשעת בעיניי מאוד. ניק בוחר לעבור לניו יורק ולנסות את מזלו כשחקן. לאחר אודישנים רבים, הוא מקבל תפקיד כשחקן אך בתחום חדש ופורץ דרך, ושונה מכל מה שניק חלם עליו עד לאותו היום.
בנוסף אנחנו פוגשים את קאלה מנהלת התיאטרון ומשפחתה. את הורנטיס מיני – מנהלת המשרד של דומיניק ועוד דמויות נוספות. המובילות אל דגמים שונים של אהבה, ושופכות אור על התקופה ההיסטורית בה חיו.על הרצון למימוש עצמי מול אהבה, על מתחים שבתוך המשפחה, על לבבות שבורים שמחפשים את עצמם ואת דרכם אל האהבה.
שתי נקודות נוספות שהיו אור בעיניי בספר:
האחד: הספר פותח בהערת המחברת על כך שהספר הינו ספר תקופתי ולכן ההתייחסות לנשים ולאפרו-אמריקנים היא בהתאם לאותה תקופה. אמנם דבר שלי ברור שצריך להיות בספר שנועד לתאר תקופה מסוימת כדי לחזק את אמינות הספר כתקופתי. אך נראה כי בימינו הערה זו הינה חשובה כדי למנוע אי הבנות לגבי הספר והתיאורים בו.
הערה שנייה – איזה כיף לראות תודות ארוכות! אמנם התודות בספר ארוכות יחסית אבל תעשו לעצמכם טובה וגם אם אתם/ן לא קוראים/ות את התודות בד"כ – אז תקראו הפעם! הן שופכות אור על דברים שמתרחשים בספר.
הספר אמנם ארוך וכאמור, התחיל קצת לאט. אך בעיניי יש בו קסם מיוחד על התקופה, על המשפחתיות האיטלקית הנעשות בחן ובהומור. על הרצונות למימוש עצמי ועל הדרך שרצונות אלו משפיעים ומובילים אל האהבה. אני מציעה שלא לוותר עליו בתחילתו. אישית אהבתי את הספר ואני חושבת שהוא טוב יותר מספרה הקודם ובהחלט ממליצה לנסות ולקרוא אותו.