זה סוף השבוע האחרון שלנו במשפחתון עם הילדים.
זאת תהייה החלה האחרונה שתאפה במשפחתון לכבוד שבת. שיחת שישי האחרונה. ערימת הפנקייק האחרונה שתטוגן.
עדיין לא ידוע מי יכנס לנעלינו.
בעוד שלושה וקצת שבועות נפרד ודי.
המים גועשים. הלב עולה על גדותיו. הכל מהכל. מרב שיש מה להגיד נדמה שאי אפשר למצוא את המילים. בהמולת הגלים, בין שריקות הרוח.
וכמו יורדת ים אמיצה ומנוסה אני מקפידה לחפש באופק את המגדלור. נקודת האחיזה שלי. הידיעה שכבר הפנמתי שלבסוף, גם אם נדמה שזה לא יקרה לעולם, תתגלה היבשה.
ואני מסמנת אותם. מציינת אותם.
את מגדלורי התקווה שבאופק. אלה שמשמשים כעוגן, כהבטחה לימים של שקט שיבואו.
***
אנשים טובים באמצע הדרך
"שוק העבודה" הוא מושג ששמעתי פעמים רבות, כצפוי מאישה מצחיקולה שכמותי תמיד כשהוא נאמר מיד עלתה בדמיוני תמונה צבעונית ורועשת סטייל שוק הכרמל ביום טוב. שלל פירות וירק חולצות בעשרה שקלים ופיתות חמות מזיעות בניילון הדוק.
אבל זהו שלא. בחודשים האחרונים הפך המושג לאיזור דימדומים מאיים, חברו אליו המילים : קשה, תקרת זכוכית, זה לא מה שאת חושבת ועוד.
אני מטעמי אופטימיות חסרת תקנה התעקשתי לאחוז בתמונת השוק ההומה ולא להכנס לפאניקה.
הפעלתי קשרים וקסם אישי, ואז הפעלתי את הפייסבוק.
כן, נשמתי עמוק ממש וכתבתי סטטוס עלי ועל שוק העבודה. פירסמתי קורות חיים פייסבוקיים, וצרפתי תמונה משכנעת, שלי.
נכון לכתיבת שורות אלה נעשו כ450 שיתופים למילים שלי. לתיבת ההודעות שלי הגיעו עשרות הצעות כאלה ואחרות. נערכו שיחות ונקבעו פגישות.
כלום עדיין לא סגור. אבל, אין לי ספק שבקרוב משהו חדש יקרה בשוק העבודה.
אנשים שאני ממש לא מכירה הושיטו יד. וזה מדהים ומרגש ממש.
***
אלומת האור
המים לא שקטים והדבר ניכר גם אצל ילדי. השינוי הצפוי מערבל אותם. כל אחד מהם בדרכו.
כמובן שבמסגרת הגדרות התפקיד שלי כאם עבריה אני אמורה לשמש כאשמה בכל תחלוא, עיצבון או תקלה בקליטת השידורים בכבלים.
אני סופגת פרצופים חמוצים ביקורת והתקפי צער ויגון. נדמה שאני האמא האיומה בתבל.
אבל אז לרגע מופז אחד נדלק זרקור מדויק של אור מלטף ונאמרת מילה או מתרפק חיבוק או מבט.
או שבערב של קיץ ביפו ליד הים אני והמטאליסט חולקים שעה של קסם בהופעה של הלהקה האהובה עליו "אורפנדלנד" ואני מגלה עוד טפח מעולמו ואני רואה אותו מתמוגג. והוא ואני שומעים את אותם הצלילים וזה מקסים.
ולרגע אני אחלה אמא. סבבה. או כמו שמחמיאה לי הבכורה: אויש, יש גרועות ממך…
***
מגדלור נגבה
בכל שנה מתקיים יום "נסיכות ומלכות" זוהי יוזמה מבורכת בה "מלכת המדבר" מזמינה נערות מהמסגרות השונות של עמותת "עלם" ליום חוויתי.
לקראת היום הזה נערכים מפגשים עם הנערות. כדי שבהגיעם ליום ימתינו להם שם פנים מוכרים.
אז נסעתי לפגוש נערות בבת ים.
ב"מגדלור" ומיד הרגשתי בבית. שלל מתבגרים שרועים ומתקשרים בהברות מקוטעות. ובחדר ממוזג ארבע נערות חמד.
זה סוג של חמד שצריך לחבב, להכיר, לעבור דרך השפה והפס השחור העבה בעיניים. שצריך לזהות את הקסם מעבר לדיבור היתר או לשתיקה. אבל בזה אני כבר ממש טובה, כי התאמנתי ארוכות.
וצריך להתפעל מהמקום הזה שפועל בשביל שיהיה לאן לבוא ומה לנשנש ועם מי להתיעץ. וצריך להוריד את הכובע בפני מי שמוכן לתת את הנשמה בשביל משכורות צנועות ממש.
עמותת "עלם " נוגעת גם בשוליים של החברה. איפה שמכוער ומסוכן. היא מסתכלת בעיניים ולא מסיטה מבט. ולא מצקצקת בלשון אלא מתמודדת עם המציאות כפי שהיא.
זנות וסמים ואלכוהול. הם מציעים שמיכה או משקה או מקום להתקלח ולכבס את הבגדים. לאכול משהו או לשוחח. ולמי שרוצה לצאת מהמעגל היא מציעה שיקום. אלטרנטיבה.
כנסו לעמוד הפייסבוק שלהם. אולי תוכלו לרגע לגעת, לתת יד.
https://www.facebook.com/ElemIsrael?fref=ts
***
דרך חדשה
אינני יודעת באמת איך יראו החיים החדשים שלי. אלה שממתינים ממש מעבר לפינה בואך תחילת אוגוסט.
אבל אני יכולה לדמיין חלק מזה. להתחיל להריח ניחוח של משהו.
ואני יכולה לשמוח ולהתרגש, כן, להרשות לעצמי לפנות מקום לצד החששות והדברים שעדיין לא נסגרו סופית.
אני יכולה לתת מקום לשמחה שמקננת בי כמו ציפור של יופי. לאהבה. לאור המחמם ברכות.
אני לא לבד. אני עטופה ומוקפת.
ויש לי אותי.
ויש בי בתוכי בחדרי הלב, אותם.