זה התחיל כסיוט. בפעם הראשונה חשתי שאני הולכת להתעלף ויצטרכו להוציא אותי על אמבולנס בעודי מפרפרת ומתחננת למים. לא הבנתי איך זה קורה לי, הרי אני ותיקה בעולמות המתוחים של היוגה והפילאטיס, אבל כאן במכון הכושר אני כסמרטוט עבה. למה כל כך קשה להרים כמה משקולות ורודות?
תוכנית האימונים שנבנתה לי במכון הכושר , כללה "רק" אימון אירובי + אימון מכשירים לכל שרירי הגוף + אימון אירובי נוסף מסכם, "כדי להשאיר את השרירים חמים" לדברי המאמנת שלי, יפהפייה עם פנים של בובה רוסית, גוף ומהודק ומוסר כושר שנלקח כנראה גם כן מארצות הקור.
וזה לא נהיה הרבה יותר קל עם הזמן. זה דורש הרבה מוטיבציה, משמעת ולפחות שלוש בחורות חטובות שיסתובבו מולי ויגרמו לי לרצות גם כן היקף מותניים של צרעה.
אז מהיכן הכוחות הנפשיים והפיזיים? כן, נראה שמה שעוזרים לי להתמיד כבר שלושה חודשים בתוכנית הזו הם סם ממכר ומגורען ורצון עז להיות פשוט..מממ כוסית.
אבל בעזרתו האדיבה של מר קפאין וקצת גיוס מוטיבציה הצלחתי להתמיד, לקח לי חודש להתמכר. מדי יומיים אני שם, עוברת על תוכנית האימון שנבנתה עבורי. זו כוללת בתחילתה אימון אירובי על ההליכון או מכשיר האליפטיקל, שאמור להמשך בין 30-60 דקות (ונחשו לאן מוטית הכף במקרה שלי), מיד בהמשך, שכן אסור לתת לשרירים להתקרר, אני עוברת על כ-12 מכשירים שונים המאמנים את כל שרירי הגוף ולקינוח, כי לא סבלתי מספיק, אני מסיימת עם 20 דקות נוספות של אירובי. פעמים רבות אני כמובן מוותרת על הקינוח, וחוסכת בקלוריות.
כנראה שזה עובד כי כבר ירדתי שלושה קילו מתוך החמישה שהעליתי בשנה האחרונה ורבצו על מותניי ונשמתי כמו עלוקות שומן.
התרגיל המנצח עבור בנות בחדר כושר, כפי שאמר לי מומחה הוא הסקאווט, שיעצב לכן ישבן חטוב ורגליים חזקות. זה פשוט: ירידה ממצב עמידה למצב של כריעה בתנועה ישרה כאשר מוט ארוך מונח באמצעיתו על הצוואר ועליו מונחות משקולות בקצוות. הוא לא קל אבל תותחי בהחלט.
בניגוד לפילאטיס ויוגה, שם הייתי מותחת איברים באצילות כשאף שערה על ראשי לא נדה, כעת אני , בתזוזה מקיפה ונמרצת מזיעה כסוסה עצבנית. בשעתיים של אימון אני בקושי נחה, כי פשוט אסור לי, צריך להשאיר את השרירים חמים. אז אני מסיימת את החלק האירובי ומרגישה כאילו רקדתי עכשיו ליד מדונה, בהופעה שלה שאני רואה דרך מסך האינטרנט שמוצמד למכשיר, ומשם מיד לסדרת התרגילים, כשזרועותיי , רגליי וראשי עפים לכל עבר.
אני חייבת להרגיש נוח בסיטואציות האלה, וכמה שיותר רעננה ונקייה, עד כמה שזה אפשרי עם בגדי ספורט מיוזעים וצמודים. עזבו את זה שבחדר הכושר, בניגוד לשיעור פילאטיס, מסתובבים הרבה בחורים חמודים. זה עניין של תחושת נוחיות, ניקיון, רעננות. אני והתחתונים שלי חושקים לחוש כך למשך שעות
זו לא תשמע כמו פרסומת חזקה במיוחד, אך האמת שתמיד נרתעתי ממגן תחתון. חשבתי שזה מיותר ועלול להציק. בעצם, עד היום זה באמת הציק. יצא לי לנסות כאלו שחשתי שהם כמו מרקדים בין ירכיי, מפריעים לי לתנועה. ויתרתי על כאלו למשך שנים רבות. עד שגיליתי את Always Twist & Flex, מגן התחתון החדש והגמיש שמבטיח להתאים את עצמו לכל תנועות הגוף ובהחלט מקיים. הוא מותאם לרמת קצב והפעילות שדורש ממני אימון הכושר והוא בלתי מורגש לחלוטין. חשבתי שזו גחמה של שעתיים, אבל בדקתי את זה והמגן התלווה אלי למשך יום שלם של הסתובבות בקניון, סידורי בית וקלים וכמובן הדובדבן שבקצפת – אימון הכושר המפרך שלי. כשעליתי על מכשיר האליפטיקל והתחלתי להדס אחורה וקדימה, חששתי שהמגן יורגש או יפריע לתנועות ועוד חלילה בגללו אצטרך לעצור את התזוזה, מה שיגרום למכשיר להיכבות כמו גם למוטיבציה שלי. אבל במשך כל האימון, כשאני מנתרת בין מכשירים שדורשים ממני דחיפת רגליים, סיבובים, ופוזות שונות – המגן התחתון Always Twist & Flex נותר אדיש וגמיש, כשהוא מתאים עצמו לכל תנועות הגוף שהאימון דורש. כן, זוכרות את הקטע המתסכל הזה שלמגן התחתון יש חיים משלו והוא מתקמט, זז ומשתלט על האזור? אז פה זה ממש לא קיים. המגן נותר חזק ויציב. חקרתי קצת וגיליתי שזה קשור למבנה החדשני של השכבה העליונה של המגן התחתון המכילה סיבים השלובים זה בזה לגמישות מרבית איזה כיף שיש מוצרים שמפתיעים אותך לפעמים. ובתיק הכושר שלי יש עכשיו דייר חדש, לצד המים, המגבת והאוזניות. הוא לא פחות מרענן, מחייה ומעניק לי חופש לזוז.
צילום: שאטרסטוק













