דיזינגוף סנטר הוא סוג של בית שני עבורי. עוד מימי ילדותי, כשעוד היה בבניה, הייתי עוברת לידו בדרך לשיעור פסנתר. הרחוב היה עדין חול.
מזה שנים זהו מקום המפגש האהוב עלי עם אמי שנותרה תל אביבית נאמנה. פעם בשבוע בימי שישי, מחליפות חוויות , סיפורים, צחוק ודמע. הסנטר אינו קניון עבורנו. הוא הרבה מעבר. הוא המקום שלנו. הסנטר עובר הרבה חידושים בשנים האחרונות. אגף מותגים נבנה , מיטב בתי הקפה נפתחו. קולנוע "לב" היה ונשאר מפלט לשוחרי סרטי איכות.
יריד המעצבים קיים מזה שנים בימי חמישי ושישי בצמוד ליריד האוכל. מקום רייק ושלו יחסית ההופך במשך יומיים לצבעוני, שוקק חיים, עמוס עיצובים וחידושים ורייח האוכל נישא מכל עבר. מודה ומתוודה שאהבתי לחלוף דרכו, להתרשם אך לקנות נדירות. זארה ומנגו זכו לראות את המראה הפנימי של ארנקי.
מתיחת הפנים של מתחם המעצבים התבקש והפיח רוח חיים חדשה במיזם שהיה הראשון והחדשני בארץ והפך קצת מאובק.
המראה החדש שהתקבל אורבני , עכשוי, אופנתי ונותן חשק למדוד, לגעת, למשש ולקנות. גופי תאורה ממתכת נתלו, עמודים וקירות נצבעו, חדרי הלבשה הפכו מרווחים ווהתצוגה נעימה לעין.
נוספו מעצבים חדשים לותיקים . השילוב ביניהם אחד לצד השני מרתק. מאופנה לצעירות דקיקות ועד מה שמכונה היום " נשים אמיתיות".
העיצוב ישראלי, הייצור ישראלי.
אך לא רק ביגוד ואביזרים. יכנסו בהמשך פרטי עיצוב. סנונית ראשונה , מתקני אוכל לכלבים ממותגים ומקסימים. ניתן לקבל בהזמנה אישית עם שם הכלב. נפלא למתנה שווה.
התפתתי ומדדתי שמלה ועליונית של MONAMI של עמי סנזורי שחזר משהות בחו"ל. המערכת בסגנון דיור של שנות ה- 50 מבד הראה כברוקאד אך נמתח והתלבש מושלם על הגוף. השרשרת והצמידים שבחרתי , המהווים ניגוד עכשווי ומעניין לשמלה הקלאסית, עוצבו על ידי דיויד כהן מעור, מתכת וקריסטלים. מעצב מקורי שעוד נשמע עליו רבות.
יש לי ערך סנטימנטלי לדיזינגוף סנטר. עכשו גם אופנתי ועם שיק.
לכתבות רבות נוספות כנסו לסגנון והשראה עם רוית.
באהבה,
רוית
.
