מתוק שלי

מתוק שלי. נשמתי. אהוב ליבי.
היום מחקתי את כל ההתכתבויות שלנו בווצאפ- לטובתי, לטובתך ולטובתנו, סודנו שמור עימנו.
זו הקלה גדולה אבל גם צביטה בלב כי אין לי מילים טובות ממך כדי להתנחם בהן כשאתה רחוק, אין לי דרך לשמוע את הקול הסקסי שלך כשהגעגוע מתגבר, קול שיגיד לי הקול שלך זה כלי נשק, את לא מבינה מה את עושה לי..
ומה אתה עושה לי חיימשלי? מגרד לי כל הגוף מרוב כיסופים אליך, הלב שלי יוצא מאהבה אליך.
בגדול אני ניצחתי את הצורך שלי בך, את הדאגה שלי אליך, את התלות במילים הטובות שלך, בהשתוקקות שלך אלי, המשכתי את המסע, קצת לצידך והרבה בלעדיך, נופלת ושוב קמה, בוכה וצוחקת, רגע בחשכה ורגע מוארת, אני מנחמת את עצמי בשירי אהבה יפים ומאמינה באותם רגעים שטוב לי ועבר לי ממך לעולמים, אני טווה סביבי רשת של חברים תומכים ואוהבים, משקיעה את עצמי בפעילות מבורכת ומלאת סיפוק ובתחביבים..
אבל—
אם יום אחד ניפגש, אפילו במקרה, אני יודעת-
הלב שלי ינתר ממקומו ויעוף עד אליך, הנשימה שלי תעצר, העולם יעצור! מלכת, הידיים שלי יזוזו מאליהן לגעת בך, לחבק ולמעוך אותך, לסגור עליך בזרועותי שלא תברח. אני אסתער עליך בפה שלי, לא ארתע מהזיפים הדוקרניים המתוקים שלך, אשרט מהם בדרך אל המטרה, אני רוצה להמשיך את הנשיקה שלנו מנקודת הזמן שבה היא הפסיקה. הרוך שלך, החום, העוצמה, אלו היו רגעים שבשבילם שווה לחיות! הם יחזרו אלי הרגעים האלה, כבר עכשיו אני יודעת יפה שלי, עדיין לא יודעת מתי ואיך.
הייתי כל כך רוצה לשלוח לך את המילים האלו, שתבין כמה אני מטורפת עליך, מוטרפת ממך, אבל אסור לי, אני לא יכולה.
כי אם תדע שהתאהבתי ככה- תברח, תתרחק ממני כמו ממצורעת, אני אשה משוגעת, כי אתה מפחד מעצמך ומפחד ממני ומהדבר הזה שקורה ביננו, שגדול מסך חלקיו, כי אתה לא יכול לו ואתה צודק כל כך, אני יודעת, וגם אני מפחדת לומר את המילים האלו אפילו לעצמי בשקט. בלב.
אז אני מתגברת בשבילך, בשבילי, אני כותבת לך מילים יפות, רזות, גבוהות ואסופות, ארוזות יפה בנייר צלופן שקוף ודק, אלגנטי, נוגעות לא נוגעות, מרמזות, אבל אם רק הייתי יכולה לכתוב באמת מה שאני רוצה-
אז רק הייתי כותבת לך מאמי, תבוא אלי קרוב, אנל'א אפסיק לאהוב…
זה מכתב אסור, אבל מי קובע מה מותר לי? אני חייבת לפרק מהלב עכשיו.
חיימשלי, אהבה בלב, אחלום אותך גם הלילה!