ביום בו אחותי הודיעה שהיא מתארסת עם בחיר ליבה, אפילו קירות הבית שאגו מרוב שמחה, בכל זאת חיכינו לרגע הזה 25 שנה וכידוע אצלנו הדוסים זה כבר גיל מופלג. בשעה טובה נקבע תאריך לחגיגת האירוסין והשמחה, וכמו כל אישה ברגע שיש אירוע רב משתתפים זה הזמן להתפנק בבגד חדש. אז לקחתי יום חופש מהעבודה ויצאתי לכתת את רגליי ברחובות ירושלים בחיפוש אחר בגד חלומותיי וכאן התחיל מסע ייסורי.
לצורך הענין, נעמה, מידה 44 סובלת ממעט עודף משקל כתוצאה משלוש לידות. אז התחלנו. בחנות הראשונה על הבובה שמלה צרה ויפיפייה במידה 38 כמובן. מבקשת למדוד מידה 44 אך למרבה ההפתעה מידה זו לא קיימת. אנחנו נוברות בין השמלות התלויות ומוצאות עוד שמלה עם גזרה נהדרת לנשים מלאות אך גם אותה לא מייצרים במידה 44 כי הרי בנות ישראל רזות וחטובות הן ואיך תלבשנה בגדים מעל מידה 40.
בחנות השנייה, מקבלת את פנינו מוכרת – רזה וחתיכה, סטודנטית בבצלאל כל לבושה צועק אופנה. מספרת לנו בהתלהבות יתרה על המעצבים שהחנות מחזיקה. ברור שכולם מגיעים מתל אביב שם הרי המילה האחרונה באופנה. אחרי שמוודאים שקיימת מידה 44 בחנות מתחילים למדוד. שמלה ראשונה נתקעת במותן ולא יורדת, המוכרת מסבירה שהמעצב הזה תופר דגמים במידות יחסית קטנות. שמלה שניה עולה אבל צמודה כמו ניילון נצמד. שמלה שלישית עולה אבל לא יושבת טוב על הגוף. אומרים למוכרת תודה ומבטיחים לבוא בפעם הבאה עם 5 ק"ג פחות, ועוברים לחנות הבאה.
בחנות השלישית, המוכרת היא בעלת החנות והיא גם סטייליסטית. היא תחנך אותך ותסביר לך מה מתאים למבנה גופך הרחב ולבטנך הרופסת, מה לעשות בכל זאת עברנו 3 לידות ולא הקפדנו על כפיפות בטן. אחרי שהיא שומעת על טעמי (הנורא לטעמה) ועל תקציבי המוגבל (עד 400 ₪) מסמנת את המטרה: למכור לי- הלקוחה שמלה כמה שיותר יקרה. מתחילים במדידות ושוב חוזר הריטואל מהחנות הקודמת אך כאן המוכרת לא מתייאשת ונותנת לי הרצאה ש"שמלות גלביה" זו האופנה עכשיו ולנשים עם מבנה גוף כמו שלי זה הדבר הכי מחמיא. למי שטרם מדדה או רכשה את שמלות הגלבייה אז זה נראה כך: שמלה שמחוברת בשני בדים רחבים, סידרו שרוולים ותקעו איזו רקמה מיוחדת שאפילו סבתא שלי התמנייה הייתה רוקמת יותר יפה. במקרים אחרים זו מפת שולחן שנתפרה מחדש והפכה לשמלה. מרוב ייאוש אני נכנעת ומודדת, אז הבנתי איך זה להיות ולהרגיש שק תפוחי אדמה, להלום אותי זה לא הלם ומה הרגשתי את זאת כבר ציינתי.
בשלב זה אני מתחילה לחוש תסכול ותחושת הביטחון העצמי ודימוי הגוף מתחילה לרדת, בסך הכל אני אישה בריאה (תרתי משמע), עושה פעילות ספורטיבית אבל גם אוהבת לאכול. ומה כבר ביקשתי? בגד במידה 44. אני מתחילה לחשוב על נערות צעירות שסובלות מעודף משקל וצריכות לעבור את החוויה שאני כאדם בוגר עברתי. מה זה עושה להן ואיך זה משפיע עליהן נפשית, חברתית ועל דימוי הגוף שלהן. אני נזכרת במקרה שהיה בתיכון בו למדתי, נערה התאבדה בבית החולים בשל מקרה אנורקסיה, כי כשהלכה לקנות בגדים העירו לה על המשקל והיא נכנסה לסחרור עד לאשפוזה שבו מצאה את מותה. ואני חושבת לעצמי שכמה מהר הגיעה הסגידה הזאת לאלוהי הרזון, לאלוהי הדיאטה והמשקל וכמה שזה עצוב. ומה החינוך שאנו מעבירים לבנותינו שאנשים שמנים זה לא יפה ואת צריכה להיות רזה ויפה בכל מחיר. אם כל אחת תאהב את עצמה כפי שהיא בלי להילחם כל היום במשקל ותשמור על בריאותה, כי לא בהכרח מי ששמן הוא לא בריא אזי גם אולי יהיו יותר בגדים לנשים מלאות ואולי גם הן לא תסבולנה חברתית ואולי אז גם נזכה ונראה דוגמניות מעט מלאות ולא רק במידות גדולות.
סיימתי את היום בעוגמת נפש ובשברון לב והלכתי להתנחם בקרואסון שוקולד.