משוגעים, רוצו בשטח...

רבים מאיתנו "משוגעים". וזה בסדר. זה לגמרי חלק מאיתנו. כל אחד והשיגעון שלו, זה מה שעושה אותנו מעניינים ומיוחדים.

ריצה היא מרדף בודד, בעיקר מרדף הדורש סוג מוזר של מוטיבציה מתמשכת. עבור כל רץ, גם ובעיקר ללא רציניים כמוני, המוטיבציה צריכה לשרוד פגיעות נוראיות, כשלים קטסטרופליים, ליפול ולקום בכל רגע נתון בדרך ועוד יותר במרוץ. למרות שריצת שטח גורמת להרבה שמחה בראש ופרפרים בבטן, ממש כמו התאהבות, יש לה גם נתח הוגן של עצבים וכאבים ולא רק ברגליים.

איזה רמה של שגעון או התאהבות צריך אדם כדי להתמיד כאשר אחרים בוחרים לעבור לתחביב קליל הרבה יותר, כמו סריגה או Netflix and chill? תודו שזה ממש מפתה.

שלוש סיבות שיטיסו אתכם לשטח:

1. נתחיל מהדבר הכי חשוב. ריצה בשטח הופכת אותך לסקסי.ת. אם את.ה רוצה לבנות סיבולת וגוף ….זו הדרך. אין כמו עליות לפוצץ את הריאות ולעצב את הרגליים (ואת הגלוטאוס) . דרך מצוינת להיכנס לכושר, לרדת במשקל, לבנות שרירים. ואם את.ה בחיפוש לצמצם זמנים בריצת כביש, זו הדרך גם.

2. הנוף מדהים: בואו נודה בזה … ריצה למרחקים ארוכים על הכביש היא פשוט משעממת. צא לרוץ, רוץ, רוץ, עצור ברמזור, רוץ, היתקלות עם אפניים חשמליים, קללות, רוץ…חזרה הביתה … זה בערך זה. לעומת זאת, השטח יכול להציע נוף, עצירה לצילומים, בוץ, טיפוס על סלעים, עם צילומים משובחים, של בוץ. איך בכלל אפשר להשוות?

3. שלווה: אחרי שבוע של טירוף, לצאת לארוכה בשבת בבוקר, על הכביש או בנמל, עם מלא אנשים ומכוניות, לא באמת מאפשרים לא את השקט ואפילו לא שיחה וחיבור עם החברים הטובים. היופי של ריצה בשטח מגיע לא רק מהיופי של הדרך (אם כי זה מקסים), אבל מהחיבור שנוצר עם הגוף והנפש. בין אם זה עם מוסיקה, פודקאסטים, חברים או מחשבות שלנו, אנחנו לומדים לשרוד קילומטרים באמצעות התנתקות. בזכות שינוי השטח והאתגר, כשמדובר במסלול שטח, הריכוז והניתוק חשובים הרבה יותר.

אחרי "אתגר ביער", בפעם השניה, וריצה חמישית ביער חרובית, כבר מכירה את המסלול בעיניים עצומות. כמעט. הגשם שהיה החורף הצמיח כל כך הרבה ירוק והיער מדהים בימים אלה. הפריחה אמנם בסופה אבל עדיין יש פה ושם, והיער נראה כאילו הוא נשאב היישר מסיפור ועוד שניה שבעת הגמדים יגיעו לחפש אותי. (גם כן שלגייה….). אחרי 3 חודשים של היברנציה קשה ובעיות מוטיבציה עוד יותר קשות, הגיע הזמן לחזור לעניינים. ולשאלת אורנה, המאמנת שלא מוותרת, "מה היעד?", מרתון באוקטובר (כן, כביש, חזרה לשורשים ברומניה), ולפני, ואחרי למצוא כמה מרוצי שטח 30, 40, 50 ק"מ…..מוזמנים להמליץ . מישהו אמר לי אתמול שהוא מתאמן ל100 מייל (כן, כן… שמעתם נכון – מייל! 100 מייל!), אני לא מצליחה אפילו להבין איך מתאמנים לטרייל כזה, איזה כוחות נפשיים ופיזיים צריך לפתח כדי לצלוח מרוץ כזה (אשמח להסבר מלומד….), אולי יעזור לענק, שלא הפסיק לסבול אתמול ביער, (כמו פולניה טובה), כל הדרך ובכל תמונה, פרצוף, סובל יותר ויותר…אז כל מי שראה ענק סובל אתמול ביער חרובית, זה הענק שלי, פולניה משובחת, סובל ומתלונן: "לא טוב לי, אמא….כואב לי, ממש לא טוב לי היער הזה" ככה 10 קילומטרים מלאים… "רק יצאנו מסינגל מה בוער לנו להיכנס לעוד אחד, ככה כל סינגל וסינגל ובאמצע כל סינגל היה "אני לא אוהב סינגלים מעכשיו אני שומע רק אלבומים"…. הייתי זקוקה להרבה קפה, פורטה, אחרי האתגר הזה…רק שאלה אחת יש לי, למה היו כל כך הרבה חצים? הרי גם ככה אנשים הלכו לאיבוד מעבר לגדרות, דרך השדות, מעבר לפרות (מזל שהיא לא התחילה לרדוף אחרי כל הסלפי פרות שהיא עשתה)…