זוכרת ,אחרי לידת הבן הבכור (22)את הפחד הזה:מה יהיה על הדחף?על הספונטניות,על לקחת פסק זמן לכוס יין,סו"פש,טיול..ככה בשליף?
עכשיו,כבר אחרי הבן השלישי והשנים שחולפות ונערמות..על סף עשרים וארבע שנות נישואין..בן אחד אחרי הצבא עסוק בתפירת ה-טיול הגדול של אחרי ..לדרום אמריקה…השני קורע ת'תחת בצבא ועוד אחד (14) מתבגר..כארבע שנים וגם הוא..
החורף נקש בחלון,הצעיפים נשלפו אחד אחד-זה מלונדון שהולך איתי שנים..קצת מרוט,דהוי ואהוב..זה מנפאל אהובתי..זה מהודו צבעוני,חם,ששובר את שחור מלבושיי..
החורף רומנטי..אין חשק לצאת,לא מרגישים שמפסידים משהו..רובצים בטרנינג ביתי..ספוג שנים..צמודים לפסים של התנור,מרק עוף,סיידר חם,מתכרבלים,נעלי בית מרוטות אהובות..זמן ארוך לחיבוק..חורף
פתאום
נפלה עלינו הזדמנות,מזמן הלב בקש לנסוע רחוק ..לחוות זריחות במדבר הסהרה,לנשום אוויר פסגות בהרי האטלס,לפזז בשלג(מי חלם שיום לאחר שננחת..מדינה במצור-ירושלים האהובה כלה בלבן..)
חברים חזרו ,שמועות התרוצצו-כמה יפה,מסתורית,מיוחדת -מרוקו-שלושים וחמש פעם נכנסת ישראל הקטנטונת בשטחה של מרוקו..וכל המדבר–אני מטורפת על המדבר,בקייץ,בשיטפונות,בלילה עם הכוכבים מעל..בכל רגע
אהרוני העלה צילומים מרהיבים של קוסקוס בטג'ין והלב המה-
אביבה ,חברה קרובה שחוותה איתי זמן עמוק בהודו..חזרה ובהתרגשות אמרה-"בדיוק בשבילך.הנופים,הצבעים.מרוקו מטלטלת,מפעימה,מסע רוחני ממש..האנשים,העיניים,.החום,הצניעות,האוכל..האומנות,הסמטאות–
אז נסענו.דרך תורכיה-לחזק ת'זוגיות..לקחת פסק זמן,להתנקות,להתמלאות
הצעיר התגעגע,הגדולים לא הרגישו..הסבים קצת התעייפו..אבל הלב ידע שעשינו הכי נכון
אריק,נעמי אביב,דניאלה,מנדלה..כמה קצרים החיים..קלישאות?לא.מציאות והיא עולה על כל דמיון..
רציתי להיות טובה..קרובה לאיש שאיתי,להניח על המדף לרגע..את השגרה-שחיקה-מירוץ-עבודה-קניות-תכניות-חובות-מסים-כביסות-אספות הורים-
למצוא זמן..(לא שממש היה..גמענו מרחקים עצומים אבל זהב המראות,הירוק,המבנים,השקט)לנשום,להתבונן,להתענג,לאכול..להריח,לטעום,לדבר שיחות קטנות..ככה בנינו.להיות-לא משהו פשוט בעידן הוואצפ,הפייס…אותם לילות ורגעי דאגה לבן בצבא,מחשבות שעפות לכל הכיוונים,דמעות שקופות,הקרבי השני שלנו..שש שנים צפופות וצמודות..ולא.לא מתרגלים..יותר שערות כסופות ונשימות תקועות קצרות-נשמתי,הילד שלי-שלושה שבועות אוכל אבק בשטח-קורע ת'תחת,עוזר,מתנדב,עושה חייל בלי חיבוק-אוכל של אמא,חום של בית..מה,זה נורמלי?בן אחרי בן-שש שנים קרביות..מה,אני..אמא.רק אמא -אם הבנים שמחה?…כן,בטח–שיהיו בריאים.ילדינו כולם.אמן
הקיצר -לקחנו מעט.כן ב א מ ת מעט מטלטלין,בגדים חמים לאותן זריחות אחרי מסע ג'יפים בלילה,כוכבים זוהרים,קור אימים,רכיבה בתוך דיונות עמוקות על גמלים,המראה הצהוב הזורח,הרך,הנוגע ללב—
דיונות המדבר הצהובות,הנחלים היורדים מן הרי האטלס בתוך הירוק,החמרה האדומה,העזים,כל המראות שעוד יהדהדו ויבואו..השתיקות,השיחות הקטנות,גם הריבים..תאוות הקניות..(שלי)והיד הזאת שמחבקת בלילה קרוב.
בארץ זרה מרגישים אחרת את הקרבה..לבהות,בלי לחפור..להיות אנשים ולא רק הורים..לשוטט,להתנקות,לנשום כמו ברגעים אלו כשהגשם נוקש בסערה,ירושלים לבנה,הארץ רותחת…השארנו על אש קטנה,תפסנו מרחק,היינו.בזמן שהחיים קורים …
קזבאלנקה,רבאט,מקנס,פס,ארפוד,קניון..הטודרה,ווארזאזאת..אגדיר,סווירה,מארקש הנפלאה,עמק האוריקה,המלאח-יהודי מרוקו,להדליק נרות חנוכה ברובע היהודי..ארמונות המלך-כמה עושר למול עוני,יופי,תבלינים,כאב,צבעים,נופים,עיניים,כיכרות,נחשים,שווקים,עצי הארגן,עמקים,הרים,קסבות,אירוח מהלב,סמטאות,צניעות,פשטות,שמחה,רעב,אור,קור,חום..חיים….וכל הזיכרונות שנצרבו בנשמה
https://www.facebook.com/media/set/?set=a.753680727978975.1073741894.100000111655545&type=1 צילומים נוספים בקיר שלי בפייס
מרוקו-הרי האטלס ומדבר הסהרה…על זוגיות ומסע רוחני..כמה שיותר רחוק
