אמש(ג') צוין בישראל יום המשפחה החל כל שנה בתאריך ל' בשבט שהוא יום פטירתה של הנר ייטה סולד.
בשנים האחרונות נראה כי המשפחה הגרעינית שאנו מכירים הכוללת אבא,אימא, וילדים מתפרקת אט-אט לתתי-משפחות.
כלומר: כיום קיימות משפחות יחידניות בהן הגבר או האישה מגדלים את הילד, משפחות של שני הורים מאותו מין (לסביות,הומוסקסואלים) ,ומשפחות שהוקמו כתוצאה מגירושי הגבר והאישה.
כאשר מסתכלים על מבנה המשפחה כיום מבחינים בפרדוקס מסוים: מצד אחד המדינה עושה הכל כדי שנשים תלדנה ותקמנה משפחה ,אך מצד שני היא לא נותנת להן לפתח קריירה (בעזרתו ועידודו של בן-הזוג אשר כמעט ולא יכול לטפל ברך הנולד).
למרות שהאישה כביכול התפתחה והיא יוצאת לממש עצמה כל פעם מחדש ,הסביבה לכאורה לא מעכלת שינוי זה.
דבר זה בא לידי ביטוי במספר אופנים:
1: נשים עדיין מרוויחות פחות מגברים (לא משנה היקף עבודתן).
2: נשים בהריון או כאלו שעוברות טיפולי פוריות ,לרוב לא יצליחו להחזיק במשרותיהן .
3: המדינה לא מעודדת הורות שוויונית בכך שהיא לא נותנת כמעט זכויות לגבר כאשר הלה מעוניין לגדל את ילדו כדי שאשתו תוכל לממש את עצמה.
4: לפי מדדי הOECD הרבה מוצרים ושירותים הנם יקרים ממרבית מדינות העולם ,וכן השכר נשחק במהלך השנים.
כך ששילוב שבין מוצר יקר לשכר שכמעט ולא עולה גורם נזק להישרדותו של התא המשפחתי הצעיר.
במדינות כגון: דנמרק, איטליה, אנגליה,צרפת, ספרד, חופשת הלידה של האישה היא ארוכה יותר מאשר בישראל (כך שהאישה יכולה להתאושש מחוויית הלידה אשר מחלישה את גופה מחד גיסא, ולהכיר את ילדה שזה עתה נולד ).
נכון שבזמן האחרון חברי-הכנסת מנסים לתקן את המעוות ,אך הדרך לשוויון עודנה ארוכה מאוד.