.
אתחיל בגילוי נאות – התערוכה "מאבדים את לוס" (גם) עליה אני ממליצה כאן היא פרי עבודתי בחודשים האחרונים ואני האוצרת שלה. את התערוכה השניה שאסור לכם לפספס – "פועל יוצא" אצרו מאיה בן דוד ויהונתן הופ. עכשיו, אחרי שסגרתי את הפינה הזו, אפשר להתחיל.
מוטיבים דקורטיביים הופיעו רבות לאורך ההיסטוריה של עולם העיצוב אך זכו ליחס שונה בתקופות שונות. בשנת 1908, עם מפנה המאה ה-20, פרסם האדריכל אדולף לוֹס מאמר מכונן בשם ״קישוט ופשע״ שבו הוא טען בין היתר כי חברה מתקדמת אינה זקוקה לקישוטיות. לוס ראה בזמן ובמשאבים המוקדשים ליצירת קישוטים ביזבוז של כח אדם, כסף וחומרים, וגרס כי הוספת קישוט מהווה שימוש לרעה בחפץ השימושי. דמותו של לוס והטקסטים שהוא כתב השפיעו על הדיון בסוגיות אסתטיות ואידאולוגיות סביב עיצוב בעידן המודרני והן בעלות משמעות ונוכחוֹת בדיון אודות עיצוב עד ימינו אנו. עם זאת, בהתבוננות על אובייקטים וסביבות בשדה העיצוב העכשווי, ניתן לראות שעמדתו של לוס – שאיפיינה את תפיסת העיצוב המודרנית – הלכה והתפוגגה, ויחד עם תפיסת העיצוב הפוסט-מודרנית, השינויים הטכנולוגיים ולידתה של קטגוריית "עיצוב-אמנות", הולכת ומתעצמת בשדה העיצוב נוכחותם של אובייקטים בהם הערך האסתטי-דקורטיבי עולה על ערך השימוש שלהם.
התערוכה "מאבדים את לוֹס" מציעה הצצה לאופן בו מעבדים מעצבים ישראלים בני זמננו מדיסציפלינות שונות בשדה העיצוב את הרעיון של קישוט בעיצוב עכשווי, וחושפת גישות שונות של מעצבים לנושא. אצל חלק מהיוצרים בתערוכה הדקורציה היא שפה חזותית המאפיינת את יצירתם והיא זו שמבנה את עבודותיהם. אחרים השתמשו בתערוכה כהזדמנות להתדיינות עם הטקסט של לוֹס ועם שאלות דוגמת מהו קישוט ומה מקומו בשדה העיצוב, מאה שנים אחרי שלוס הכריז עליו כפשע. בין המעצבים יש מי שמתכתב עם אלמנטים דקורטיביים מן ההיסטוריה של העיצוב ויש מי שמבנה את הדקורציה כאלמנט בסיפור אותו מספר האובייקט. חלק מהמעצבים משתמשים בבחירות הדקורטיביות על מנת להאיר סוגיות תרבותיות דוגמת יחסים בין אדם וטבע, בין טבע וטכנולוגיה ובין אדם וטכנולוגיה, בעוד אצל אחרים זהו אמצעי להטבעת תכנים אישיים לתוך היצירה. מוטיב הזמן הנקשר לפעולת הקישוט העמלנית עולה ומתחדד למול העבודות הסיזיפיות משהו, כאשר ברקע נוכח גם הדיון המתמשך סביב קישוט ומגדר – מהו קישוט? מי מתקשט? כמו גם מי יוצר את הקישוטים ובאיזה אופן?
דליה פיש-בנארי
במאמר "לגבי לוס", שכתבו גלית שבו ודר' יונתן ונטורה ומופיע בקטלוג התערוכה, הם מסכימים עם אמירתו של לוס על כך שקישוט הוא פשע אך תוהים לגבי ההגדרה של קישוט ומציעים שלוש נקודות מבט ליחסים בין אובייקט לעיטוריו: קישוט שהוא הדבקה של טפל על גבי העיקר ; קישוט ששורשיו במבנה והוא צומח ממנו ומפתח חיים עצמאיים משל עצמו – המעורר את השאלה היכן נגמרת הפונקציה ומתחיל הקישוט ; וקישוט שהוא אלמנט דקורטיבי המשתלט על המבנה והופך להיות המבנה בעצמו.
עבודתה של איריס ארד – "עמודים וחולדות"- הנִצבת במרכז החלל פותחת את הדיון אודות היחסים בין פונקציה לדקורציה. ארד משתמשת בכותרות הדקורטיביות שעיטרו עמודים באדריכלות הקלאסית כמקור השראה ליצירת כיסוי עתיר פרטים לעמוד ארעי המכסה את צנרת הביוב של בית המגורים בו יושבת הגלריה. דרך אלמנט עשוי סריג תלת מימדי, המשמש חיקוי של עמוד שאין בו תכלית מעשית, היא מאירה את היחסים בין קישוטיות ופונקציה מבנית (שלא מתקיימת כאן). לצד ועל גבי עמוד הביוב המעוטר ארד מציבה סדרת חולדות סרוגות וקושרת את ההצבה לסוגיה מקומית עכשווית – חפירות הרכבת המהירה של תל אביב שמלוּוה בחרדה מהצפת העיר בחולדות שתעלנה מתעלות הביוב. במקום מכרסמים מרתיעים ארד מציגה קבוצת חולדות סרוגות בצבעים ודוגמאות שובות לב והופכת את החיה שעלולה להפוך אלמנט ויזואלי מרתיע במרחב העירוני לאובייקט של תשוקה.
איריס ארד
חרדה מסוג אחר הנקשרת ביחסי האדם והטבע עומדת בבסיס העבודה "הפרעת התמוטטות המושבה" של רות נעם. נעם מציגה מיצב שנועד להעלות לתודעה את תופעת העלמותן של מושבות דבורים והתדלדלותן על פני כדור הארץ באופן שמשנה את המאזן בטבע ומאיים גם על קיום המין האנושי. בעבודתה היא יוצרת מקבצים של דבורים מפוסלות הנראות כמעשה תחרה, מצפה אותן בזהב טהור ומקרבת אותן לאובייקטים בשדה התכשיטים. אופן השימוש של נעם בחיקוי מוגדל של החרקים מן הטבע וחיבור האלמנטים זה לזה שוב ושוב ושוב כריבוי, הופך אותן לדפוס דקורטיבי ואת העיסוק ביופי לכלי ביטוי לחרדה קיומית.
רות נעם
בעבודות דוגמת "קיטש וצרבת" של ענת גולן או "קִישוּט עַצְמְךָ תְחִילָה" של איתמר שגיא נעשה שימוש באמצעים הקישוטיים ככלי ביטוי אישי . גולן, שבמהלך עבודתה לקראת התערוכה היתה בשמירת הריון, הפכה סמלים קלישאתיים של אושר קסום ויופי, כמו גם ביטויים של חששות ופחדים סביב הלידה, לסדרת תכשיטים. לידתה של ונוס – סמל האהבה והיופי – מהדהדת ומשוכפלת שוב ושוב באלמנט של צדפה, חיקוי זול של פנינים ואבני חן הופך אלמנט של קשת בענן, חד קרן קסום או זוג ציפורים על גבי לב קטיפתי לצד ורדים ענקיים עשויים נייר שיוף ואיברים קטועים של בובות הופכים ייצוגים של הצפה ריגשית ועומס תקוות.
ענת גולן
שגיא, שפועל בטכניקה של רקמה חופשית אותה הוא מכנה רקמה ישראלית, מציג פורטרט עצמי במרצדה (מובייל) המורכבת מבובת דמות זכרית הישובה על גבי כסא ילדים, נושאת במרכזה רקמת עוּבָּר בתוך רחם מפונטז עטוף עיטורים, ותלויה כקישוט מתנדנד על גבי מקבץ צפוף של עלי "יהודי נודד" התפורים מבדים שחורים.
איתמר שגיא
שימוש בשילובים עזים של דפוסים וצבע מבנה את עבודותיהם של שי שניידרמן, יעל פרידמן וסטודיו מג'נטה. שניידרמן סורג ורוקם אובייקטים וסביבות. חלל הגלריה משמש עבורו קנווס, הוא מציב ויוצר בתוכו עומס ויזואלי מעמיס פרטטים ומשתלט על הסביבה ; פרידמן, שפועלת בשדה התכשיטים, מציגה סדרת סיכות של ראשי איילים המורכבת מ-49 קומבינציות שונות של שכבות בדים בצבעים והדפסים שונים, אותם היא מחברת בפעולת תפירה עמלנית ; סטודיו מג'נטה הופכים דוגמת דפוס גרפי לאלמנט מרכזי בפריט ריהוט בו השצורתו מחקה תנועת דחיסה של האובייקט כלפי הקיר ומעצימים דרכו את אפקט התנועה.
שי שניידרמן (ימין), סטודיו מג'נטה (שמאל)
למול העמלנות הסיזיפית, הנוכחת ברבות מהעבודות בתערוכה עבודות דוגמת "Matter Of Motion" ו-"UmpaLumpa" של מאור אהרון או אגרטל "קיסוס" של קבוצת אוממי מבוססות על טכנולוגיה ואופן הייצור שלהן ממסמס את מוטיב בזבוז הזמן כנגדו יצא לוס. למול עבודות אלה עולות שאלות אודות מקומו ומהותו של קישוט בעידן עתיר טכנולוגיה.
מאור אהרון
במאמר"זה רק קישוט?" הסוגר את קטלוג התערוכה , טוען דורי אורין שקבלת הטיעון של לוס שקישוט הוא פשע, היא קבלת תפיסת עולם המניחה כי קנה המידה לטוב או רע הוא היעילות וכותב: "דווקא אותו דבר שנתפס לכאורה כשולי, צדדי ומיותר הוא שמייצג את האנושי בחפצים והוא שמדגים את הדרך שבה אנו נאבקים כבני אדם בכדי להגדיר את סביבתנו כסביבה אישית, פרטית, יחודית. הקישוט הוא הדבר האמיתי בעוד שדווקא הפונקציה היא רק טריוויה נחוצה".
קבוצת אוממי (ימין) , עדנה פישר (מרכז), גלית שבו (שמאל)
.
"מאבדים את לוס – קישוט בעיצוב עכשווי"
גלריה פריסקופ, רח' בן יהודה 176 תל אביב.
אוצרת : מירב רהט
משתתפים ע"פ סדר א-ב: איריס ארד, איתמר שגיא, גליה ברקוביץ, גלית שבו, דליה פיש-בנארי, יעל פרידמן, מאור אהרון, נועה טמיר, סטודיו מג'נטה, עדנה פישר, ענת גולן, קבוצת אוממי (UMAMY), רות נעם, שחר זיו, שי שניידרמן, שלומי איגר
התערוכה מלווה בקטלוג דיגיטאלי של העבודות, לצד מאמרים מאת מירב רהט ("מאבדים את לוס – קישוט בעיצוב עכשווי"); דר' יונתן ונטורה וגלית שְבוֹ ("לגבי לוס") ; ודורי אורין ("זה רק קישוט?" ). עיצוב הקטלוג: נורית בלוק. גירסת PDF של הקטלוג ניתן להוריד כאן
.
שיח גלריה בנוכחות האוצרת והמציגים יתקיים ביום נעילת התערוכה – בשבת 28.5, בשעה 12:00.
.
.
התערוכה המצויינת "פועל יוצא- ייצור קרמי מקומי היום" (ולמול "מאבדים את לוס" בה אני מעורבת, כאן אני אובייקטיבית), המוצגת בימים אלה בבית בינימיני, מתמקדת בשאלות אודות יצירה ועיצוב בתעשיית הקרמיקה בארץ. מפעל 'לפיד', שכליו היו נפוצים ומוכרים כמעט בכל בית בישראל, פעל בארץ במשך שישה עשורים וסיפק לשוק הצרכנים בישראל כלי בית וכלים סניטריים זולים ושימושיים. בשנות השמונים, כחלק מתהליך כלל עולמי, הוסרו מכסים רבים על ייבוא סחורות לישראל. השוק הוצף בסחורות זולות, יצרנים מקומיים נשארו ללא הגנות נאותות מול המתחרים החדשים וערכו של המוצר התעשייתי המקומי נשחק כליל. תוך פחות מעשור מתחילת מהלך זה נסגר מפעל 'לפיד' וכל שאר מפעלי הכלים הקרמיים בארץ. השאלה מה היה אילו מפעל לפיד היה שורד את תהפוכות הזמן וממשיך לייצר עד היום, היא שליוותה והובילה את האוצרים והיוצרים בתערוכה זו.
בתערוכה מוצגים כלים שעוצבו על ידי מעצבי מוצר עבור מפעל מדומיין שתוצריו ותהליכיו מתבססים על מפעל 'לפיד'. משתתפי התערוכה למדו את שיטות העבודה שאיפיינו את המפעל שנסגר ואת השפה החזותית של האובייקטים שיוצרו בו, והגיבו למחקר בסדרות של כלים תעשייתיים. הכלים מתבססים על טכנולוגיות חדשות ודו שיח בין השפה החזותית שאיפינה את הכלים במפעל לשפה חזותית עכשוית – מהלך המערב שימור של היסטוריה מקומית יחד עם מחשבות על המראה הפוטנציאלי של כלי קרמיקה בפס ייצור תעשייתי בישראל של היום.
עבודתם של נעמה שטיינבוק ועידן פרידמן מבוססת על הצורות שאיפיינו את הכלים של לפיד. השניים בחרו באחת הקולקציות המוכרות והמצליחות של לפיד – ערבסקה – עיבדו מחדש את העיטורים והשתמשו בהם בטכנולוגיה חדשה המאפשרת יצירת קומפוזיציה ייחודית לכל אחד מהכלים כחלק ממהלך של פס ייצור תעשייתי.
סטודיו Reddish – נעמה שטיינבוק ועידן פרידמן
שי ניפוסי ואנדרי גרישקו התייחסו לתהליכי הייצור כפי שהתנהלו בלפיד והגיבו אליהם. בסדרה "צביעה בגלגל" הם חזרו לסיגנון עיטור של לפיד שהתבסס על עבודת אבניים, והשתמשו בטכניקה המתבססת על שליטה במהירות סיבוב של אבניים חשמליות כאמצעי ליצירת מופעי צבע גיאומטריים על גבי הכלים.
שי ניפוסי ואנדרי גרישקו
איתי אהלי בחר לעשות שימוש בכלים של איקאה – כלים נפוצים וזולים שקשה להתחרות בהם מבחינה כלכלית – ולהפוך אותם לחומר גלם. אהלי התערב והפך כל אחד מהפריטים מפס הייצור ההמוני של איקאה לאובייקט יחידני באמצעות ציור טבילה ומריחה של צבעים וגלזורה, והעניק מגע של מלאכת יד מקומית לכל אחד מהם.
איתי אהלי
דב גנשרוא עסק במהות התעשיתית והפך את תבנית האם בה מיוצרים הכלים למוקד הפרוייקט. לצורך התערוכה גנשרואה עיצב ויצר מערכת תבניות עמידה לאורך זמן (בניגוד לתבניות גבס קצרות חיים הנפוצות בתעשייה הקרמית). נקודות החיבור והחליצה של התבניות שהוא עיצב מהוות חלק ממהלך התייעלות בתהליך הייצור, בגין צימצום תהליכי העיבוד של הפריטים, אך הן הופכות אלמנט עיטורי המותיר חותם אסתטי על גבי הכלים.
דב גנשרוא
גם סטודיו בייקרי (גילי קוצ'יק ורן אמיתי) שמו את תבניות הייצור במרכז התהליך. השניים בחרו לאתגר את שיטת העבודה בתבניות על פי דגם מוגדר מראש והפכו את האקראיות חלק ממהלך תעשייתי . עבודתם מבוססת על חריטה וקידוח של חללים לתוך תבנית גבס באופן ספונטאני – מהלך שהוביל ליצירתם של סדרת כלים בעלת מכנה משותף צורני אך בסדרות מוגבלות, מאחר ועם התבלות התבנית אין אפשרות לחזור בשנית על אותו מהלך.
סטודיו בייקרי
בקומה העליונה של הגלריה בחרו האוצרים – מאיה בן דוד ויהונתן הופ – להציג את תהליכי הייצור ולחשוף דרכם את השאלות שליוו את היוצרים בתהליך העבודה לקראת התערוכה. הצגתם של "הסודות והקסמים" של מאחורי הקלעים מרתקת והופכת את התערוכה כולה למעניינת פי כמה.
אחת העבודות הפואטיות המוצגות בתערוכה היא שברי קרמיקה של המפעל הישראלי לפיד שנסחפו אל החוף, נמצאו ונאספו בחוף העלייה בתל אביב על ידי נעמה שטיינבוק ועידן פרידמן והוצבו כמכלול של ארכיאולוגיה מקומית צעירה – מהלך המחדד את המחשבה על ההיסטוריה המקומית בכלל ועל ההיסטוריה של העיצוב המקומי בפרט.
שברי קרמיקה שנאספו בחוף העלייה בתל אביב על ידי נעמה שטיינבוק ועידן פרידמן.
.
"פועל יוצא- ייצור קרמי מקומי היום"
בית בנימיני המרכז לקרמיקה עכשווית, רח' העמל 17 תל אביב
אוצרים : מאיה בן דוד ויהונתן הופ
משתתפים: איתי אהלי, אליאונורה אורלי אדלביץ, סטודיו בייקרי- רן אמיתי וגילי קוצ'יק, דב גנשרוא, טל הדר ורועי יהלומי, עודד וובמן, דנה זליג, סטודיו דור כרמון, מיה מוצ'בסקי פרנס, שי ניפוסי ואנדרי גרישקו, סטודיו קאהן, שירה קרת ואיתי לניאדו, ליאורה רוזין, Reddish – נעמה שטיינבוק ועידן פרידמן.
ביום נעילת התערוכה, בשבת 4.6 יתקיים בין השעות 11:00-14:00 כנס הכולל סיור מודרך בתערוכה עם האוצרים ומגוון הרצאות.
תכנית הכנס ביום הנעילה:
11:00-11:45 – סיור בתערוכה 'פועל יוצא' עם האוצרים: יהונתן הופ ומאיה בן דוד
11:45-12:00 – הפסקה והתכנסות
12:00-12:15 – דברי פתיחה / שלומית באומן, אוצרת בית בנימיני
12:45- 12:15 – עיצוב פוסט תעשייתי: המגמות, הקוריוזים וההזדמנויות במאבק להישרדות של ׳עיצוב תעשייתי׳ בסביבה ללא תעשייה / טל ארז, מעצב, אוצר ומרצה באקדמיה לאומנות ועיצוב בצלאל
12:45-13:15 – הסטודיו כמרחב ייצרני אלטרנטיבי / בועז קהאן, מעצב, בעלים שותף של סטודיו קהאן המתמחה בייצור ופיתוח מוצרים קרמיים
13:15-13:45 – עיצוב מכאן / עודד פרידלנד- מעצב, מרצה באקדמיה לאומנות ועיצוב בצלאל, יזם ומייסד חברת מונקיביזנס
פרטים נוספים אודות התערוכה ואודות הכנס ניתן למצוא כאן
.
.
צילומי האובייקטים בתערוכה "מאבדים את לוס – קישוט בעיצוב עכשווי": גיא עמיעד, מירב רהט, ינאי מנחם, דור קדמי, אבי הירשפלד, דורי אורין
צילומי האובייקטים בתערוכה "פועל יוצא -ייצור קרמי מקומי היום": שחר תמיר, שי בן אפרים, מירב רהט
.
.
