מסיבת פורים לאמהות…
אתמול בערב היתה לנו מסיבה בגן. כן, כן לנו האמהות. היינו "חייבות" להתחפש אפילו היתה תחרות ואני כמעט והחלטתי לא להגיע אליה והכל בשם הצורך להיות מושלמת. לא הצלחתי לחשוב על רעיון לתחפושת ואני שונאת, אבל מכל הלב את אלו שזורקות על עצמן איזה כובע ובאות בלי הגדרה זה מבאס את כל הקטע. מצד שני אני מקנאה בהן, כי שלא כמוני הן לא התחבטו עם השאלה למה להתחפש והיו דאוגות ולחוצות מכך, הן לא חשבו שאם אין להן רעיון הן לא תבאנה. כמה מזל שבעלי החכם גרם לי להבין שזו תהיה טעות לא ללכת וראה זה פלא ברגע שהחלטתי שלא משנה מה יהיה אני הולכת הצלחתי להחליט וייצא דיי נחמד. זכיתי מקום שני , אבל זה לא העניין. מה שהבנתי מכל הקטע הזה הוא שצריך להחליט לעשות. ברגע שמהססים, ברגע שיש אפשרות לברוח מהתחייבות למשהו הכל חסום, לעומת זאת כשמחליטים שהדבר ייעשה גם כשאין פתרון מוצאים אותו.
אגב התחפשתי ליחידת סגולה, ייצא חביב לקחתי מכנס סגול וחולצה סגולה ומעליהם קשרתי בד סגול באורך מטר בצורת שמלת סטרפלס על כל זה הדבקתי סגולות שונות שהדפסתי על דפים וכמובן שהוספתי שום (שרשרת מחוט ושום מפלסטיק ממשחקי הבנות (-; ). באיפור היו לי כמה רעיונות, אבל למסיבה הגדלתי את העיניים וצבעתי בסגול (עשיתי סוג של מסגרת של משקפיים מסביב לעיניים), נגד עין הרע (-; וציירתי חמסה על לחי אחת ועל השנייה מגן דוד.
