ברור שראיתי אותו
איך אפשר היה שלא
עומד ונועץ מבטים
כאילו הייתי שלו
ופתאום הוא התחיל לרעוד
למרות שהשמש זרחה
ומלמל דברים לא ברורים
על עצב וגם על שמחה
.
אבל אז הלכתי משם
עפתי, עזבתי אותו
בחיים לא יראה אותי עוד
לפחות עד יום מותו
נעלבתי, כי היה משהו בינינו
חזק מכל חוויה
אז למה אחרי כל זה
הוא קורא לי ציפור שנייה?
את השיר "ציפור שנייה", שכתב נתן זך והלחין מישה סגל, למדתי בשיעור הספרות הראשון בתיכון. מתוך גישה לימודית שאני מאוד בעדה, המורה הביאה לשיעור טייפ ועוד לפני שנאמרה מילה השמיעה לנו את השיר. כתוצאה מכך אני זוכרת אותו ואת מילותיו עד היום, רק לא זוכרת את הפרשנות ולמה בעצם ציפור שנייה.