עדיין מתאוששת מהתקרית שבה ספגתי משכניי קללות, דחיפות ושלל איחולים על זהותי ומראי, אחרי שביקשתי שיסגרו את מסיבת הקריוקי שלהם בשלוש לפנות בוקר. על הנקמה המתוקה שלי בעזרתם של נעמי שמר ומטאליקה והטיפול ההזוי של המשטרה בסיפור
מזמן אני מרגישה שנהיה יותר קשה פה, שיש אנשים שנהיו מגעילים וגסים יותר. עזבו את זה שמקללים אותי על הכביש או צופרים לי כי העזתי לעמוד ברמזור עוד מאית שנייה ,המחירים שנוסקים, חוסר הוודאות , הגסות והזילות בתחומים אחרים. אחרי מאורע השבוע, אני כבר כמעט מיואשת.
חמישי , 02:00 בלילה, בעוד 4 שעות אני במילא צריכה לקום. ואז אני שומעת צהלות בחדר מדרגות, "יאללה, עושים קאריוקי", משמאלי גרה בחורה צעירה יחסית, שלמרות שהיא אם יחידנית לילדה, היא ברמה התפתחותית של בת 12. אני גרה בבניין ישן מאוד עם קירות דקים ובידוד מהגיהנום, ברחוב לא להיט שבחרתי בו בגלל המחירים היחסית רגועים שבו (ביג מיסטייק. HUGE). אבל גם בידוד מושלם לא היה מציל אותי כאן.
השכנה וחבריה פצחו במסיבה שלהם בווליום בלתי אפשרי. נכון שהם שמו סגנונות מוזיקה שהן לא כוס הקולה שלי, אבל גם אם היו שמים שלמה ארצי, זה היה מחרפן אותי ולא מאפשר לישון, קטע שדי חייבים אותו לפעמים, אתם יודעים. מיד יצאתי אליהם ודרשתי שקט, ובתגובה זכיתי למטר של קללות, גידופים ואיחולים, החל מ'לכי תזדייני', ועד 'מטומטמת', 'מכוערת', ושיא השיאים , 'סתמי סתמי יא אשכנזיה'.
כן, מסתבר שבישראל של 2016 גם להיות להיולד למקבץ העדות שפעם (ממש פעם!) היה נחשב לחזק הפך להיות עלבון ומילת גנאי. אולי עכשיו עלי להתבייש במוצאי , שאגב לא סגור לי איך היא הגיעה להחלטה שאני אשכנזיה שהרי יש גם הרבה מאוד מזרחים בהירי עור ופלג, שם המשפחה שלי , שעוברת על ידי אבא, אינו מסגיר עדה מסוימת. אבל בואו נגיד שהיא צדקה.
רובו של הקללות הגיע מפיה של ערסית מצויה, ואני מכנה אותך כך בלי שום קשר לעדה שלה- שלא שלא ברורה לי – אלא בגלל ההתנהגות הדוחה והגסה של הבחורה. היא התקרבה אלי, איימה עלי בגופה, דחפה לי את היד ושראתה שמתחשק לי לתעד אותה במצלמת הפלאפון שלי גם חטפה לי את המכשיר מהיד שינתה לי את הקוד וכך חסמה אותו. למעשה, עד מחר אם חברת פלאפון לא תציל אותי, אני בצרות צרורות ובלי הרבה קשר לעולם החיצון.
ידידי רועי, שאי אפשר להאשים אותו בהעדפה של עדה מסוימת שכן הוא שייך לשתי המחנות- חצי טריפולאי וחצי הונגרי- טוען שהמקללת התכוונה ל'אשכנזיה' במובן של התנהגות, כמו שמשתמשים במילה 'פולניה' כדי לרדת על מישהי שהיא נניח קרה או מאופקת, לא משנה מאיזו עדה היא באמת.
הם כנראה לא ממש יודעים עם מי יש להם עסק, כי למרות חזותי העדינה ופרצפוי הלבנבן, אוי ואבוי למי שיעז להפריע לי לישון בלילה. אני אשכניה מבית טוב, אבל עצבני ושוחר צדק. גם אם מתברר שהחבר'ה האלה משויכים לקבוצת עברינים, כבר מעטים הדברים שיפחידו אותי ובלי להסס התקשרתי למשטרה, ומה עשו השוטרים הגאונים כשהגיעו לכאן? דרשו ממני להתקשר לאמא שלי בשעה שלוש לפנות בוקר (כאילו הייתי בת 15 ששותה וודקה על ספסל) , שוחחו עימה ושאלו אותה אם אני לוקחת כדורים !.
היות ועם הגעת השוטרים הקריוקים סגרו את המוזיקה, אי אפשר היה לתת להם דו"ח, לטענת השוטר, שהציע שבפעם הבאה לא אצא החוצה כי זה מה שדירבן אותם להשתיק. אחרי שהשוטרים הלכו, הם החזירו את המוזיקה בפול ווליום שיכל להתחרות במועדון הכי חזק באזור.
הגיעה השעה רבע לשש בבוקר, הקרחניסטים החליטו שרקדו מספיק והחליטו ללכת לישון. זיבי. אם אני לא ישנתי בלילה, הם לא ישנו בבוקר, החלטתי. מיד זינקתי מהמיטה ופתחתי במסיבת 'נעמי שמר פוגשת את מטאליקה ונירוונה' – מוזיקת ארץ ישראל ורוק שכל כך אהובים עלי, ומן הסתם פחות על החוגגים שלצידי. הפלייליסט שלי התבסס על מבחר ערוצים של מוזיקה בבחירה אישית, שככל הידוע לי יש למנויי יס שכמותי. לצערי הייתי צריכה לצאת מביתי כעבור חצי שעה, אבל קיבלתי חשק לעוד ים השיבולים ו-smells like teen spirit, אפילו בשש בבוקר
מאז שקט כאן, אני קיבלתי מוטיבציה לעבור שוב דירה, והפעם לבחור טוב יותר. הבעיה היא שגם קיבלתי מוטיבציה לעבור לפנלטה אחרת. קשה לי עם העוינות, הבוטות, החוסר גבולות. לא יכולה לסבול את זה שמקללים אותי רק בגלל שאני רוצה לישון בלילה.
בניגוד לספרי ההסטוריה ולמחקרים האקדמאים על השלטון האשכנזי בישראל מאז ומעולם והקיפוח לעדות המזרח, ממש לא הרגשתי חזקה באותו לילה, כשעמדתי לבד מול חבורת הקריוקי. אלא יותר כמו מיעוט חלש ופגוע. ועוד יותר חיוורת מתמיד.