מלכה אמיתית מעזה להסתכל לפחד בעיניים!!

לקייטי ביירון, גורו מסוג השלום מתחיל בתוכנו, יש שיטה מאלפת לפתור סוגיות בוערות בחיים.

היא שיטה טכנית, יש לה מבנה מסודר והשוס הוא שאם את כנה עם עצמך זה תמיד עובד.

זו תורה שלמה, באמת פשוטה והגיונית ותמציתה הוא כזה: אם את מתלבטת מתייסרת או כועסת בהקשר מסוים את צריכה לשאול את עצמך את ארבע השאלות הבאות ואז כבר תדעי את התשובה. היא פשוט תעמוד שם לנגד עינייך. :

1. האם זו האמת?

2. האם את יכולה לדעת בוודאות שזו האמת?

3. איך את מגיבה, מי את כשאת חושבת את המחשבה\פחד\כעס\סוגיה הזו?

4. מי היית בלי המחשבה\כעס\פחד\סוגיה הזו?

(זה באמת התקציר. מי שזה מעניין אותו יכול לקרוא על השיטה שנקראת "העבודה" או לרכוש את הספר "לאהוב את מה שיש".)

ולמה אני מתחילה בזה?? משום שבכל התהליך הזה של המרוץ למלוכה יש בי קול שבכל פעם צץ ועולה. זהו קול מוכר ובלתי מפרגן בעליל. זהו הקול שמקרקע אותי, מנמיך ומגמד אותי. זה הקול שמזכיר לי את כל מה שלא עשיתי, את המקומות בהם נכשלתי וטעיתי. זה הקול שלוחש בעורפי בארס את כל חלומותי שלא מימשתי.

הוא והפחדים שלי מבעירים מדורות בלילות מייסרים ורוקדים ושרים.

אני בתהליך. בטח. ברור.

אני מפזרת לכל עבר ניפנופי ועיפעופי מלכות. אני עושה מה שאומרים ומגיעה לאיפה שקובעים, אבל בתוכי מבעבעת תמידית השאלה: האם אני, עידית, הילדה השמנה של הכיתה, זו שתמיד הרגישה שלא מבינים אותה, שהיא קצת פחות מכולם, שהיא הרבה יותר מכולם בדיוק איפה שהיה כדאי שלא, האם אני יכולה להחשב מלכה?

האם אצליח להשתלב? האם אעמוד בכל ההביטים הפיזיים של המסע הזה משום שאני מחשיבה עצמי מלכת הפדלאות, האם יאהבו אותי? האם אני ראויה להכלל בספירה האקסקלוסיבית הזו?

ויש ימים, רעים במיוחד, בהם אני שואלת עצמי איך בכלל השתרבב שמי למירוץ הנחשק?

הזמן חולף ומועד יום המיונים הגיע. בחוץ אני בסדר, בפנים אני על רטט קבוע. אני נמוכה מדי ועבה מדי. אני לא יודעת לפתור שאלות מתקילות ולזחול בחולות. ובכלל… לא מסוגלת לנהוג במהלכים!!

יותר טוב שאפרוש. שאחסוך מעצמי את הבושה.

אני כמעט שם. כמעט נפרדת לשלום. זה אגב טריק ידוע של אנשים כמוני, הם חותכים לפני שיחתכו אותם. כך תמיד קיימת האפשרות התאורטית שיכולתי, שהייתי נבחרת. ואין שם באמת התמודדות עם הפחד.

אבל אז גובר הקול השפוי, החבר, זה הקול-נובו שלי שאומר: האם זו האמת??

הו שלום לך קייטי אני לוחשת, נהנתי מאד להקשיב לך יומיים בסמינר המרתק שהייתי בו. את אישה מדהימה, אבל גם את וגם כל מעריצייך סביב העולם לא תשכנעו אותי שזה כל כך פשוט… שבידי התשובה.

אבל הקול ממשיך. האם את יכולה לדעת בוודאות שזו האמת?? שלא תעמדי בעומס? שלא תתחבבי על האחרות? שלא תצליחי לגבור על הקושי הפיזי? ומתי לאחרונה ניסית בכלל לנהוג ברכב ידני?

ושוב שואל הקול-נובו מי אני עם המחשבות הללו?  אני בדיוק מנסה ללבוש זוג מכנסי ג'ינס, הם עולים בדוחק, ואני מבינה שהפחד שוב קבע לו מקום בנישמתי. הפחד מלהיות ראויה באמת למלכות.

אני עם המחשבות האלה היא עידית השמנה, המגושמת זו שיש לה מעט ממה שצריך והמון ממה שמיותר. זו אני עם המחשבות האלה.

בחלק שבו אני עונה לשאלה מה הייתי ללא אותן מחשבות מגיעה ההבנה שללא אותן מחשבות אני פשוט מלכה. מלכת הכאן והעכשיו, המדבר הים וההרים. אני מלכת הבית והחצר. מלכת האימהות והחברות. אני פשוט בטוב. וזהו.

התשובה הייתה שם. לעבור דרך הפחד. לחדור את הערפל. את הקולות מפעם.

בשמונה בבקר כשאספה אותי הדודה לאוטו רוחש התלהבות כבר הייתי אחת מהן. השתדלתי שלא לסמן לי את השונות אלא להיפך להסתכל איפה אנחנו דומות.

לא חלפה שעה וכולנו לבשנו חולצות סגולות ועליהן מספר. כולנו היינו בדרך למלכות, אני ועוד המוני נשים שבחרו לעבור דרך הפחדים שלהן.

שהרשו לעצמן להניח הכל בשביל להאמין שהן יכולות, כל אחת ושובל החיים שהיא מושכת, להשאיר את הכל ולהיות ראויה למלכות.

בדברי הפתיחה הושם דגש מיוחד על היכולת להתיילד, להנות להפתח. אז כן, מי שאמיצה מספיק לעשות את כל שלושת הדברים הללו גם אם היא כבר לא בת 16 והיא יפה וכל החיים לפניה. גם אם החיים חבטו או שרטו או התנגשו בה פעם ואולי יותר, כל מי שמעיזה היא מלכה!

וכל מי שמרשה לעצמה לקחת בכל הרצינות יום של תחנות שמזכירות את הצופים, להניח חליפה ועקבים או כל דבר אחר בצד, להתנתק מהנייד, מהסיגריות, מהארנק, כל אחת כזו היא מלכה!

כל מי שנשלחה על ידי בעלה, או שהכריזה בפני בעלה שעכשיו היא. כל מי שאמרה לילדיה שעכשיו תורה, להורים שלה לבוס בעבודה, היא מלכה!

וכל מי שעשתה רשיון נהיגה רק בגיל 31 כשהיא כבר אמא לשני ילדים ומאז לא נהגה ברכב ידני (נחשו במי מדובר??) ונכנסה לג'יפ כמעט בלי למצמץ ונהגה ממש בסדר היא מלכה!

אז נכון שטרם התקבלתי רשמית. אינני יודעת אם אני אחת משתי הבלוגריות שיסעו למסע ויקבלו באופן לגלי את המלכות.

אבל, אני מרגישה שהצלחתי. הצלחתי לעבור דרך הפחד והמבוכה שזימן לי יום המיונים הזה. ועל כך אני מודה.

מי שרוצה להתנסות במיני מלכות מוזמנת לבוא ליום המיונים הבא שיתקיים ב 12.06.13.