מכתב לשרת המשפטים – איילת שקד

איך לעזאזל את לא תתערבי ? איך זה רק "הובא לשולחנך"? זו המלצתו של נשיא המדינה? – איך כל האמירות האלה יוצאות מלשכתך / ממך – בלי להניד עפעף , בלי לתת הסבר, בלי לקחת אוויר ולחשוב מה עומד כאן על כף המאזניים? חשבת על מי שממול? על מה היא תעבור עכשיו מאז שפורסמה הידיעה עד אחרית ימיה?
איילת – את הרי אשה. את אשה עם הרבה מאד עצמה וכח במישור הפוליטי וכמובן ההתמקדות המשפטית. איפה לעזאזל הולכת לאיבוד איילת האנושית? איילת שחושבת עליי ועל עוד רבות מאד (אין לי אפילו הערכה מספרית וגם זה לא משנה לצורך העניין) ונוקטת בעצם "ישיבה על הגדר" ויוצאת באמירה רופסת ובלתי מחייבת בעליל.
אם אני אומרת שאני כועסת זה יהיה ממש בלשון המעטה. את כמו כל מדינת ישראל בערך מדברת על העצמת נשים ועומד מולך תיק של מורשע באונס, מעשים מגונים שמבקש לקצר בעונשו בשם "התנהגות טובה" .
איפה ההתנהגות הטובה? עזבי טובה, בואי נלך לנורמטיבית. איפה מה שרציתי לשמוע מתבטא עבריין -מין שהורשע כבר. איפה המילים : חטאתי, פשעתי, ניצלתי מרות – אני מבקש סליחה. עד היום הוא לא מודה שהוא אחראי. שהוא אשם. למה לעזאזל התיק הזה בכלל צריך לזוז מהמשרד של מפקד הכלא אל וועדת שליש?
את שרת המשפטים איילת !!!! בואי אני אחזור על המשפט (בשינוי קל) "צדק צריך להעשות – אבל צדק גם להראות !!! כל – כך הרבה הנחות עשו לאיש הזה בתקופת המאסר, החל מפטור בלבוש, המשך בביקורים  והרשימה עוד ארוכה – זה שייך למשפט. זה שייך לצדק !!

נכון, אנחנו עדיין לא יודעים מה יהיה בגורל התיק הזה, אבל רק הסערה בתקשורת והדיונים בכל הרשתות החברתיות – אמורים לשקף לך את הלך הרוח הציבורי. אמורים לחזק את המצפן האנושי והמשפטי שבך ולצאת בהצהרה ברורה שתיק כזה לא יובא אפילו לוועדת שליש.
עכשיו מחפשים סיבות להקל בעונשו? בואי…אני אולי יכולה לספק לך כמה: הוא לא הלך מכות עם אף אחד בין כותלי הכלא, הוא לא עבר על החוקים שם, הוא היה אסיר למופת וכו' – אם היו תעודות כמו תעודות בי"ס היה אפשר להעביר אותו על תקן מצטיין ואולי אפילו לתת לו בונוס. כן, זו הציניות – אבל הפעם היא מאד מלוחה כי היא מלווה בדמעות של כאב וחוסר הבנה.
איפה ההתנהגות הטובה? מבחינתו הוא אפילו לא אנס !!  על מה הוא יביע חרטה אם הוא לא אנס ? הוא לא השתתף בתרפיה כי הוא לא אנס וולא התחרט אז למה הוא צריך תרפיה? בקיצור – אנחנו  ממש לא בסדר והוא ממש בטעות נמצא בכלא !! ברצינות ??? שרת המשפטים במדינת מתוקנת זה מה שיש לך לומר לך??
הרבה מאד עולה השאלה ומעודדים את הנפגעות תקיפה מינית (מילים יפות ומכובסות ל: אונס, מעשים מגונים) ללכת להתלונן. בואי אני אשתף אותך ואת מי ששואל. אני לא הלכתי להתלונן בתחילה. הייתי צעירה מאד והנושא עדיין לא היה מדובר אלא בחדרי חדרים ולא היה באג'נדה הציבורית.
חרא של בנאדם זר, בדרך מבית ספר (כמעט גיל 14), כמעט הגעתי.  לא סיפרתי לאף אחד. גם לא השתמשתי במילה הזו בקול רם וגם היום כשאני רחוקה הרבה מאד שנים מהאירוע ההוא קשה לי לומר את המילה בקול רם. הלכתי למקלחת וקרצפתי את עצמי עד כמה שיכולתי , הלכתי לחדר ושמתי את השמיכה עליי.
לא, לא בכיתי. שמתי את השמיכה עליי ואחרי כמה ימים המשכתי הלאה …מסיכות, את מכירה? הדחקה? הכחשה? – אלה המילים הכי חזקות במילון – אז וכל החיים.
אחרי תקופה מסויימת התפרקתי וסיפרתי לאמא. לא רציתי שאף אחד יידע. הייתי בעמדת "למה הייתי  או למה הלכתי משם וכו'". למשטרה היה אסור לחקור אותי (עד גיל 18 נדמה לי) אז חוקרת נוער עם אותן סמכויות בדיוק  באה הבייתה וישבה איתי ושאלה אותי….
ואח"כ סיפור הקלסתרון והמשפט של מדינת ישראל, מסדר זיהוי (זה לא כמו בסרטים איילת – חדר סטנדרטי איילת והייתי צריכה לגשת ולהצביע עליו מרחק נגיעה.) המשפט שהתנהל : מדינת ישראל נגד….ואני כאדם פרטי נגד… המשפט היה גיהנום בהתגלמותו. שחזור של האירוע רק שאנסו אותי דרך המילים.
הוא קיבל 5 שנים ושוחרר אחרי 3.5 כי הוא התנהג לטובה ושוחרר. …את מבינה שרת המשפטים שלי? את מבינה מה זה לעבור תהליך כזה? מאחלת לך מקרב ליבי שלעולם לעולם לא תדעי את והמקורבים לך שום אירוע כזה. אבל האותיות האלה מדממות את הלב ואת הגוף שפלשו אליו בכח , בלי הסכמה והשאירו חותם צרוב כמו שעושים לחיה.
נכון, אני  המשכתי הלאה. שמתי את זה בצד – אבל…. כל אירוע כזה מחזיר אותי בפרומיל שנייה אל המקרה הפרטי שלי. אל ההנחות הפוטנצייאליות שצפויות להם .  אני שואלת את עצמי שוב אם היה שווה לי הגיהנום שעברתי בתוך כל התהליך המשפטי אם ישחררו אותו בהנחה על התנהגות טובה (מזכיר קצת מכירת סוף עונה).
כבוד שרת המשפטים – איילת שקד – אולי תחת התואר תביני שהמילים המכובסות " אני לא זו שמחליטה" וכו' , "הנשיא מחליט" – יכול להיות שחלק מהדברים נכון – אבל רוח הדברים איילת, רוח הדברים עוברת בין האותיות ואני מאוכזבת קשות מהדרך שבה התנהלת.
אל תשאלי אחר כך למה נשים לא ממהרות להתלונן….החלק הגדול של האנסים יצאו בסופו של דבר על התנהגות טובה בוועדת שליש. זה לא שווה ה-ויה דלורוזה הזו. אני אומרת לך.
אני אומרת לך – אל תעמדי על הגדר, "תבעטי" בכל הכללים והחוקים וההמלצות שקיימים.
חוקים נועדו שיישנו אותם  – תפקידך לשנות !!

צילום: shutterstock
** פוסט זה נכתב גם עבור גברים נפגעים (אני זוכרת שיש גם כאלה – גם אם הם מעטים מאד).