מכתב אחרון ופרידה

יש רגעים בחיים שגם אם את אוהבת ספר. אחת שקוראת. והרבה. מגיע המחסום ותוקע אותך!

נפלתי לתקופה כזו. ניסיתי פה, ניסיתי שם, וכלום.

מניסיון יודעת שלפעמים כל מה שצריך זה ספר אחד של FUN, ספר מהפך דפים, כזה שלא צריך לחשוב יותר מידי בקריאתו, יכול לפתוח את הסתימה. אז חיפשתי לי אחד שכזה.

והנה, לשמחתי, ראיתי שלמויס-שהתאהבתי בספריה כשנפל לידי 'ללכת בדרכך'– ולאחריו קראתי כמו כולן את ספריה האחרים שתורגמו לעברית, יצא ספר חדש, 'מכתב אחרון ופרידה', ומיד רצתי לקרוא בו.

מויס, אֻמָּנית בתחומה (ההבדל בין אֻמָּן לאַמָּן הינו שאֻמָּן הוא מסטר בתחומו, איש היודע את מלאכתו לפני ולפנים, וכזו מויס בעיניי, אֻמָּנית ולא אַמָּנית. אשת מלאכה), הצליחה להוציא תחת ידה עוד ספר מהסוג שהיא מתמחה בו.

זהו שוב רומן רומנטי, סיפור אהבה, עם קריצה להיסטוריה. ('הנערה שהשארת מאחור' מישהו?)

הפעם, סיפור האהבה שמבוסס על חליפת מכתבים.

השנה 2003, אלי האוורת, כתבת עיתון זוטרה, מנהלת רומן אסור עם סופר כריזמטי, ולרוע מזלה נשוי, הקריירה שלה מקרטעת ועליה לכתוב כתבה אחת ממש טובה שתציל את מעמדה אצל העורכת הקשוחה שלה.

בחיפוש אחר סיפור שיעורר אותה, היא נתקלת בארכיון המערכת במכתב מ 4 אוקטובר 1960 – מכתב בכתב יד גדול וברור, מכתב שנשלח לת.ד. 13 לונדון, אך האם נכתב לגבר? לאשה? ומה קרה בסופו של דבר לשני האנשים האלה? היא תוהה בליבה.

המכתב הזה שמעורר את סקרנותה מוביל את אלי אט אט למצוא עוד מכתבים משני הנאהבים. מכתבים שמגוללים סיפור אהבה חוצה ימים וקורע לב, מכתבים שמציבים מראה לחייה היום ולמסרונים הדלים אותם היא זוכה לקבל מהגבר שלה.

הספר נע בשני מישורי זמן. אל מול חייה של אלי ב 2003, נפרשים חייה של ג'ניפר סטרלינג ב-1960, גם ג'ניפר חיה בלונדון, היא נשואה לגבר אמיד המספק לה חיי נוחות מוקפת בחברה טובה וכל מה שנדרש לאשה טובה בת המעמד הנכון. לכאורה יש לה הכל, אבל אהבה היא מוצאת דווקא בדמותו של גבר אחר.

מויס מלהטטת בין חייהן של שתי הנשים הללו. בין ה'אז' ל'עכשיו', ומושכת את הקורא (ושמה ארשה לעצמי לומר הקוראת) אט אט אל תוך הרשת שהיא טווה למענו/ה.

"דעי דבר אחד: אי-שם בעולם יש מישהו שאוהב אותך, שמבין כמה את יקרת ערך, פיקחית ונדיבה. מישהו שאוהב אותך, ולרוע מזלו לעולם גם לא יפסיק לאהוב אותך…."

תמיד משעשעים אותי תרגומי שמות מאנגלית לעברית. הפעם גם.

שם הספר באנגלית – The Last Letter From Your Lover – שיכול היה להיות מתורגם בפשטות 'המכתב האחרון מאהוב(ת)ך' אבל נקרא 'מכתב אחרון ופרידה' שהזכיר לי שם אחר של ספר שמתכתב עם שם סיפרו הנפלא, של מילן קונדרה 'מחול אחרון ופרידה' (The Farewell Waltz)

לרגע אחד של חסד, משהו בספרה של מויס הצליח לנגן בראשי את שירו של מאיר אריאל המופלא-'לילה שקט עבר על כחותיינו בסואץ' – שמזכיר בשירו את ספרו של המינגווי – 'איים בזרם.

אז עוד מעט הוא יצחק אותה על המיטה הרחבה שלו
והוא אחד העצובים בעיר

[youtube Zx_TsjQG3Fk?t=3m5s nolink]

הצלחת מויס להתמקם ברום טבלאות מצעדי המכירות בעבר, עם כל ספר שיצא לה בעברית, היא שגרמה מן הסתם להוצאת 'ידיעות ספרים' להמר שוב על הסוס המנצח ולהוציא את התרגום לספרה זה. (החמישי. עד כה) הצלחה בטוחה. ובכך נדמה כי אכן הצליחה ונכון לינואר 2017, בכל מצעד שהוא, ממוקם 'מכתב אחרון ופרידה' בראש טבלאות הדירוג.

אבל כאן מגיע האבל שלי.

מויס אמנם מצליחה במלאכת אֻמָּנותה ומציגה במלאכת מחשבת סיפור אהבה אחד מהעבר, שמקרין על הסיפור השני בן זממנו, אבל לצערי, הספר הזה לא הצליח להמריא בעבורי.

יש רגעים בספר שהכל זורם ומעניין, ורגעים מתישים שגרמו לי לעצור ולא להסתקרן מה קרה עם הדמיות שזנחתי. ואת מחסום הקריאה שלי פתחתי לאחר שסיימתי אותו במאמץ, דווקא עם ספר ישראלי חדש של אותה ההוצאה (ועל כך בסקירה הבאה).

שורה תחתונה: