אז ככה, ל"קרש קפיצה" הגעתי בעקבות קורס כתיבה יוצרת שהשתתפתי בו, שממנו מאוד נהניתי. ראיתי בכתיבה כמשהו שהוא בגדר תחביב בלבד. מגיל צעיר אני כותבת ואני גם חובבת פייסבוק בשעות הפנאי (שלאחרונה הפכו מרובות).
אחרי תקופה שבה אני מובטלת, בת 28 עם די הרבה בלגאן מסביב (ואני לא מדברת רק על המצב הביטחוני), ראיתי את הפרומו של "קרש קפיצה", והרגשתי שזה די מדבר אליי. כמעט כל החיים עשיתי מה שצריך- תואר ראשון, ועכשיו סטודנטית לתואר שני, עבדתי בעבודות מסודרות.. ומה עכשיו? עכשיו אני מובטלת כבר כמעט חודשיים, המינוס בבנק מרקיע לשחקים חדשים שמפתיעים גם אותי (ממש כמו הרקטות של החמאס), ואפילו זוגיות לא נראית באופק (לא יודעת אם זה קשור, אבל אם כבר להתלונן אז עד הסוף..). זה מספיק בלאגן? למזלי אני לא צריכה לשלם שכר דירה מכיוון שהיא שייכת לסבתא המדהימה שלי שמעבירה את הדירה לכל נכד בתורו (ועכשיו זה תורי), אבל כן, אני עדיין לצערי די תלויה בהורים כלכלית למרות שאני מנסה שלא, אבל במציאות של היום זה נורא קשה. וזאת לא רק אני, גם כל חברותיי היקרות במצב הזה בלי יוצאת מן הכלל.. עם זאת, אנחנו שומרות על שמחת החיים והאופטימיות (שיום אחד תהיה לנו וילה בקיסריה). אבל העיקר הבריאות, חמסה חמסה..
אז עכשיו כשאני מובטלת, התחלתי לחשוב לעצמי, אם כבר אני בחיפושים אחר עבודה, אז למה שלא אעבוד במשהו שאני אוהבת? משהו שיאתגר אותי ולא ישעמם אותי כמו שאר העבודות שעסקתי בהן. בראיון העבודה האחרון שבו הייתי, הציעו לי תנאים טובים ומשכורת סבבה, אבל אחרי שעשיתי חושבים עם עצמי, החלטתי שאני לא אעמוד בעוד יום של קימה לעבודה משרדית משעממת.. אני חייבת משהו אחר, משהו שאוהב. ואז נרשמתי ל"קרש קפיצה". מעניין אותי באמת מה יהיה להם להציע לי שם. מה הם כבר יוכלו להגיד לי שחיי יוכלו להשתפר? די הסתקרנתי האמת… יש מצב שזה בא לי בול בזמן.
אני וחברותיי למינוס