הפריט המיותר
הפריט הכי מיותר בארון שלי הוא אות ומופת למה שאני משתדלת להזכיר בכל פוסט על קניות בסוף עונה. 'אל תתפתי לקנות פריט רק בגלל שהוא זול'. העצה שלי, מניסיון, היא לשאול את עצמך: אם הנעליים האלו היו עולות 50 שקל יותר, האם עדיין היית קונה אותן? (זה תקף כמובן על מוצרים שעולים באזור 100-200 שקלים, על מוצרים שעולים 500 תוסיפו 100).
זוג הנעליים שבתמונה, חיכו לי בחנות של שומייקר, במסגרת מבצע סינדרלה, עליו כתבתי בבלוג הישן שלי פה. העיקרון של המבצע היה שמדי כמה ימים עלה זוג נעליים אחד, והראשונה שהגיעה לחנות במידה המתאימה זכתה לרכוש אותו במחיר מוזל מאוד. אלו היו בדיוק במידה שלי, החנות במרחק 7 דקות הליכה מהבית וכך יצא שבצהרי שישי רצתי לקנות אותן. העובדה שיש להן עקב בלתי אפשרי, שנדיר שאני עולה על עקבים ושבאופן כללי הן לא ממש הסגנון שלי, לא הפריע לי להשקיע בהן 100 שקל. נעלתי אותן פעם אחת למשך פחות משעה, לפני למעלה משנתיים ומאז הן מחכות בקופסא בארון לישועה. סינדרלה אמיתית יש כנראה רק באגדות.
הפריט האהוב
הפריט האהוב עלי בארון הוא תוצאה של סבלנות ודחיית סיפוקים. את מעיל העור הבורדו עם הניטים, ראיתי בתחילת החורף של לפני שנתיים בחנות ברשקה בקניון רמת אביב. הוא לא עלה המון בהתחשב במעיל עור, אבל כן עלה כמה מאות שקלים שלא רציתי להוציא. אחת לכמה שבועות הגעתי לקניון ובדקתי אם המחיר ירד. אחרי קרוב לשלושה חודשים ראיתי באחד מאתרי האופנה את תמונת המעיל עם מחיר עדכני שהיה לגמרי הגיוני, משהו באזור 350 שקל. בארנק גם חיכה לי שובר מתנה שקיבלתי לחנות על סך 200 שקל ושמרתי בדיוק לרגע המתאים. בתוך כמה שעות כבר הייתי בחנות, נושאת תפילה שהוא עדיין יהיה שם במידה שלי. בהפתעה גמורה הוא חיכה לי, בדיוק במידה הנכונה, אחרון במלאי. יצא ששילמתי עליו אחרי ההנחה ושובר המתנה 150 שקל אם אני זוכרת נכון, והוא שווה כל שקל ויותר. אין פעם שאני לובשת אותו ולא נשאלת עליו, ואני מאמינה שהוא ימשיך ללוות אותי עוד שנים ארוכות.
גם אתן מוזמנות למסיבת ההחלפות של סלונה, לחצו על ההזמנה לאישור הגעה
