אז הבטחתי לדוריתי לבוא עם תיתי לסופ"ש – מבטיחים אז מקיימים.
ארזתי את הילדה, את החיתולים, הבקבוקים, הבגדים, השוקולית, המוצצים ועוד עוד עוד. בקיצור, יציאת מצרים… העמסתי את כולם על העגלה וכיפאק היי צפונה.
הגענו לדוריתי, קיבל את פנינו ג'וי היורקשייר המתוק, עמיתי יצאה מגדרה , רצה אחריו ללא הפסקה (היא מתאמנת למרתון תל אביב), צרחה משמחה, זרקה לו כדורים, בובות , האכילה אותו בזיתים ובקציצות , קילחה אותו, טיילה איתו – שיגעה אותו!!!! מסכן איבד את ה-JOY.
השבת הגיעה וזמן הפעילות החל, דוריתי לקחה אותנו לגן החיות , ועמיתי רצה מכלוב לכלוב ומתלהבת מהקופים, הפילים, הג'ירפות, החסידות, הפינגווינים , וגולת הכותרת האכלת העיזים, הכבשים והארנבים, איזה אושר!!!! כמובן שבין לבין היא מצאה את הדמיון בין בעלי החיים לאבא ולאמא – זה דומה לאבא, זה דומה לאמא , תודה ילדה שלנו…….
סיימנו בגן החיות , והלכנו לים – הבטחנו לתיתי ים!!!!! מגן חיות אחד לגן חיות אחר (רק שם החיות משוחררות… – מומלץ לטבעונים), הגענו לחוף כלשהו שלא אציין את שמו (מחשש לחיי), התיישבנו, בעמדת ה-DJ מתקלט בחור צעיר מוסיקת אלג'זירה בווליום שלא מבייש הופעה בפארק הירקון….. ובכל רגע נתון מזכיר לנו את ערבי הקריוקי ה"המשגעים" שהוא מעביר בימים שני ורביעי ואני בתוך תוכי נאכלת שאני לא גרה קרוב והולכת לפספס את הערבים המקסימים הללו…. בינתיים אנחנו מתקשרות בשפת הסימנים ותיתי מסמנת לי בעצבים גבוהים שהיא רוצה למים!!!!!!!! רצנו למים , הגלים גבוהים והסחף רציני, ואני כולי רועדת מפחד שחלילה היד שלה לא תחליק מהיד שלי, הייתי צריכה להצמיד אותה אלי עם ניילון נצמד. היא קופצת בגלים וצורחת מאושר, אני מושיבה אותה בין הרגליים שלי סוגרת חזק שלא תזוז….
יצאנו מהמים, הזמנו לאכול – טוסט חנק ב- 200 ש"ח, פחית קולה ב- 450 ש"ח וצ'יפס שטוגן בשמן מנועים במחיר עלות של 5000 ש"ח…. אכלנו (גם אם לא טעים, חייבים!!! במחירים האלה?? תאכלי גם דרך האף), תוך כדי ה-DJ מתלהב מהחיים שלו וממשיך "להנעים" את זמננו, אפילו תיתי התחילה לרקוד (ברומא תתנהג כרומאי), נכנסנו עוד כמה פעמים למים (טוב, גם חגיתי לקחה אותה – רצתה לתת לי טיפה מנוחה) ואז החלטנו שמספיק!!!!! נפרדנו לשלום מה-DJ ומחוש השמיעה שלנו ושמנו פעמינו הביתה . נכסנו לאמבטיה וכמות החול שיצאה לי מהתחת לא מביישת ארגז חול בגן ילדים, שטפנו טוב טוב ועמיתי שמה פקק, כמובן שעשינו פיפי במים…….
והנה הגיעה שעת השיבה הביתה, העמסתי את העגלה – בוסטר, תיקים, גלשן, תיתי עוד ועוד עוד (שוקלת לפתוח חברת הובלות על העגלה, זה יהיה שוס!!!) נפרדנו לשלום מדוריתי ומג'וי (שה-JOY חזר לו….) ועלינו על רכבת הסעמעמק (ולה היו תחנות ) כמובן שהייתה מלאה עד אפס מקום, ישבנו על המדרגות ותיתי "הנעימה" את זמנם של הנוסעים כשעה פלוס , לא סתמה לשניה 🙂
הגענו הביתה, הכנתי לה שוקו והיא סוף סוף הלכה לישון, נגמרה לה הבטריה , אני עד עכשיו לא התאוששתי….
האמת, היה כיף!!!!!!