מי שעומדת מלפני מאחורי ומצדדי

נעמה בנזימן. אישה, מאיירת, סופרת, בת, אחות, חברה, מרצה, רעיה, אמא, חולמת, מתלבטת, מרוצה, מתוסכלת, מחליפה כובעים, נעה בין זהויות, מלהטטת בניסיון למלא בהצלחה רשימת מטלות אין סופית, עמוסה, עמוסה, עמוסה, עייפה…

מי מביניכן הקוראות לא מוצאת את עצמה מזדהה עם תחושת העומס וכישורי הלהטוטנות הנקשרים בחיי היום יום של נשים? (וכן, נכון, בעידן בו אנחנו חיים גם של גברים רבים, אבל בהם לא אעסוק הפעם). רשימת המטלות היומית שלי למשל מתעדכנת בקצב הרבה יותר מהיר ממה שאני מספיקה לבצע ואני מוצאת את עצמי נאלצת לבחור ולתעדף על בסיס יומי את הפעולות והתפקידים שאני לוקחת על עצמי, כמו גם לנוע בתוך מנעד זהויות-משנה דינאמי ולא אחת מבלבל.

בספרה "חיים ששווים פחות – המיתוס של שחרור האישה" כותבת סילביה אן הולט אודות התנגשות בין חיי עבודה לחיי משפחה ואודות קשיים בפניהם עומדות נשים (אמריקאיות בנות מעמד הביניים) אחרי המהפיכה הפמיניסטית, וגורסת שהשינוייים במעמד האישה הובילו לכך שהדרישות המסורתיות מנשים רק הלכו והתעצמו. הולט מצטטת דברים שאמרה הסופרת אליזבת ג'ינווי באסיפה של בוגרות הקולג' המוערך ללימודי נשים "ברנרד" בשנת 1985 : "אנחנו שומעים על נשים שיש להן הכל… אין זה תיאור מדוייק של חיי האישה כיום. נדמה לי שכל מה שהשגנו הוא שאנחנו עושות הכל"(הולט, 1990).

התחושה עליה מדברת ג'ינווי לא זרה לרבות מאיתנו, נעמה בנזימן בחרה להגיב וליצור מתוכה. היום-יום של בנזימן מורכב ממגוון רב של פעולות ומטלות, כל אחת מהן תחת זהות-משנה שונה, כאשר בקונפליקט בין מערכת הציפיות החברתית לציפיות האישיות שלה מעצמה היא שואפת לעשות הכל ובהצלחה מרובה. בתערוכה שנפתחת בימים אלה – מי שעומדת מלפני מאחורי ומצדדי – היא מציגה מיצב איור תלת מימדי המהווה סוג של פורטרט עצמי, ומנכיחה את הדיון אודות ריבוי הזהויות, התפקידים והציפיות מאישה בתקופה בה אנו חיים. בו זמנית, דרך מהלך בו היא מציבה ייצוגים של עצמה – לעיתים בתפקיד מטפלת ולעיתים מטופלת, לעיתים תומכת ולעיתים נתמכת – היא מציפה את הדיון אודות אלה שבזכותן היא שורדת את העומס והקשיים ונוגעת במהות החשובה של תמיכה וחברוּת בתוך המשפחה ומחוצה לה.

בתערוכה משתמשת בנזימן בדמות בסיס אותה היא מאיירת שוב ושוב, כאשר בכל איור היא מקצינה פן אחר בזהותה או מעלה דרכה סיטואציה אותה היא רוצה להציף. יחסי גודל ומצבי קיצון העולים באיורים מאירים את שינויי תפיסת העצמי שלה, הנגזרים כל פעם מחדש מהסיטואציה בה היא נמצאת: מדמויות סטריאוטיפיות של נשים בפעולות של עבודות הבית, גידול ילדים (והורים) ואיבוד הזהות העצמית בתוך הבית, ועד לציפור חופשיה לעוף; מסמרטוטה תלויה על חבל ועד נסיכה קסומה או גיבורה עתירת כוחות. באיור עתיר הומור היא מאיירת לראשה של אחת הדמויות כתר עשוי חבלי כביסה ומפגישה בין סיפורי אגדות למציאות היומיומית הפחות זוהרת.

דמותה המאויירת חייתית ופראית אך בו זמנית מאולפת; חיה שניצודה ובו זמנית ציידת מיומנת; מתפצלת על מנת לקיים את כפלי התפקידים, חובשת אין סוף כובעים ונמצאת בפעולה קירקסית תמידית כשהיא מנסה לשמור על איזון.

את העצמאות שלה היא מייצגת בדמות מוציאה לשון וצועקת, בדמות רושפת אש, או בדמות של גולשת (שבו זמנית גם צדה דגים). בדיון סביב נשיות ויופי היא משתעשעת בדמות בעלת שפם, או בדמות עתירת קוצי שיערות על הרגליים, למולה היא מציבה דמות בעלת רגליים חלקות וארוכות עד אין סוף; הישראליות שלה מוצפת דרך איייקונים של תרבות מקומית – דיסקית על הצוואר או רטיה המזוהה עם משה דיין – חווית מלחמה וסוג של הירואיקה מקומית כחותם הפוגע בכל אם בישראל כאשר היא שולחת את ילדיה לצבא.

הדיון בנושאים של אלימות, ניצול ופגיעה נוכחים גם הם: השתקה, לפיתה, ידיים המעלות תהיה אם הן מעסות באהבה או אוחזות בחוזקה, דמויות מחוקות, מפורקות, בובת משחק מנייר.

מוטיב השיער, לרב פזור ושופע – סמל של נשיות – מחבר בין הדמויות, ופעולת הסירוק שלו מבנה את מערכת היחסים בין האובייקטים במיצב. הבחירה בפעולת הסירוק מבוססת על זיכרון ילדות של בנזימן בו מעשה הסירוק היווה עבורה נחמה בסיטואציה מורכבת והשרה עליה ביטחון שהיא מטופלת על ידי מישהי שיודעת מה צריך לעשות. בו זמנית ניתן לראות בבחירה בסירוק אנלוגייה לטיפול וטיפוח נשיות ותמיכה של נשים אחת בשניה, כמו גם התייחסות לפעולת התרה של סבך הַקְשָׁרים/קשיים.

את העמדתן של הדמויות במעגל ניתן לחבר למושג "מעגל הנשים" – מושג הנקשר בקבוצות תמיכה ואחווה נשית, אך בו זמנית ניתן לראות במעגל סוג של גלגל הצלה לו זקוקה כל אישה כדי לא לטבוע.

בתערוכה בנזימן מזמינה את המבקרים לתוך עולמה הפרטי, אך האישי הוא אוניברסאלי והדיון שהיא מציפה רלוונטי לנשים בתרבות המערב באופן כללי. עם זאת, בתוך ריבוי התפקידים, פיצול הזהויות, העומס והתנועה המתמדת, ולצד הידיעה שיש פנים רבות שלא קיבלו ייצוגים בדמויות המאויירות, היא מזכירה לנו שאנחנו לא דנים בהירואיקה או בקורבָּנוּת, אלא בתמיכה, ומכוונת אותנו להתבונן על ואל מי שעומדת מלפני, מאחורי ומצדדי.

בשבת, 23.7.2016 בשעה 12:00 יתקיים שיח גלריה בהשתתפות בנזימן, שתשתף בתהליכי היצירה שמאחורי התערוכה; אורנה פילץ, רָבַּה ומנחת קבוצות לימוד לנשים, שתדבר על תפיסות עכשוויות בעיצוב דמותה של אישה; ומירב רהט, אוצרת התערוכה, שתתייחס לעבודתה של בנזימן ולתהליך האוצרות.