הרבה דברים טובים בחיים שלי מגיעים מ״שומקום״. משהו ששמעתי ונקלט, סמס באיזו קבוצה, תמונה שראיתי. בפעם ההיא זה היה פוסט בפייסבוק. עצרת מחאה של הורים נגד גל האלימות שנחשף בגנים. משהו בתוכי אמר שאני חייבת להיות שם. מוצאת את עצמי תוך שניות כותבת למפיק במסנג׳ר שאשמח להנגיש בשפת הסימנים והוא מיד עונה שישמח גם ושאתקשר תוך שעה. סגרנו.
צילום: אביאל ברבי
מגיעה לכיכר רבין ורואה הורים מתאספים עם עיניים יוקדות ושלטים החלטיים. אוגוסט חם ודביק, נוטף כותרות על התעללויות בגנים ואוויר דחוס בכאב ובפחד. ואני עומדת שם, מתרגמת את אברי גלעד שפותח ואומר שבתקופה בה יאנחנו חיים הילדים שלנו לא באמת מגוייסים בגיל 18, אלא בגיל 4 חודשים ושלכל אחד זה יכול לקרות. כך מתרגמת עוד סיפור ועוד סיפור ומרגישה שהלב שלי עומד להתפקע. כל כך הרבה כאב.. מתרגמת כבר 20 שנים ומרגישה שזה התרגום הקשה ביותר שעשיתי.
למה? המיינד שואל אותי תוך כדי, למה בחרתי לעמוד כאן ולהעביר דרך הגוף שלי את כל הסבל הזה? אני, שנמנעת מלקרוא ולשמוע חדשות כבר שנים, פשוט כי חווה את הכל בצורה מאוד ויזואלית כאילו אני שם וחווה את הדברים, שכותרת יכולה לפצוע ולכווץ אותי. להופיע כסיוט. חייבת להיות סיבה.
ואז היא עולה, דניאל ביכלר, ממובילות המאבק וממקימות עמותת ״דור איתן״ שיזמו את העצרת ומספרת על יום אחד, לפני כשנתיים, בו הגיעה לאסוף את בנה דור ומצאה אותו עם לחי אדומה מסטירה. כששאלה מי עשה לו את זה, הוא הצביע על הגננת והדגים את הכאפה שקיבל.
זה היה הרגע בו הבנתי את ה״למה״.
עד לאותו רגע חשבתי שמה שביקש להתבטא דרכי כל כך הרבה שנים היה Nice to have. כולנו הרי שואפים לחיבור עם הילדים שלנו ותקשורת טובה. אבל החיים, יו קנואו.. עמוסים בשלל תירוצים של ״אין זמן״. בולשיט! אין פה כבר עניין של מותרות, הגענו לנקודה שזה Must have.
צילום: חמי סל
לפני 12 שנים, כשנולדה אמה בכורתי התחלתי לשיר ולסמן לה בשפת הסימנים. היא אהבה להתבונן בתקשורת הרב מימדית הזו. בגיל 4 חודשים ממש הגיבה ובגיל חצי שנה כבר התחילה להחזיר סימנים. יצרנו לנו ״שפה סודית״ משפחתית שלנו. ידעתי שקורה כאן קסם ותקשורת ייחודית שמחברת אותנו ברבדים הכי עמוקים. אבל אז עדיין לא ידעתי איך להעביר אותה הלאה.
מגע העיניים שלנו עם התינוקות והילדים שלנו הוא מהותי, עוד זמנים של חיבוק הם הכרחיים להתפתחות. שלנו ושלהם מוסבר ומדובר בכל המחקרים האקדמאים שמוכיחים ותומכים. כבר בגיל 4 חודשים הם מבינים אותנו ובגיל 6 חודשים כבר מתחילים לסמן לנו בחזרה את רצונותיהם וצרכיהם. עוד לפני שמיתרי הקול מפותחים והם יכולים לדבר איתנו.
התרגלנו אולי לחשוב ששום דבר לא יוכל להשקיט פחד יומיומי שיפגעו בגוזל שלך. תקשורת מחברת עם הילדים שלנו, שמעודדת אותם להביע את הרגשות, הרצונות והצרכים שלהם בימים האלה שאנחנו ״מגייסים״ אותם כבר בגיל 4 חודשים היא קריטית. שפה של סימנים, אפילו כמה בודדים הפכה להיות תקשורת שהיא קריטית.
לפני כשבע שנים יצרתי סדרת מקור. 13 פרקים שגדלים עם הצרכים של התינוקות, מגיל 4 חודשים ועד גיל שבע. שמעודדת את התקשורת המחברת הזו. זו שפה בינלאומית של סימנים שרקמתי מתוך שפות סימנים מהעולם שיתאימו בצורה הכי טובה לתינוקות והורים שומעים, שמתאימה שיר לכל זמן שאנחנו נמצאים עם הילדים שלנו במהלך היום – סימנים בסיסיים, גמילה, בזמן האמבטיה, כשיוצאים החוצה ולפני השינה. אחרי שהכל היה מוכן הגיעה הצעה חלומית להפיק אותה באנגלית. ו״סימן שאוהבים״ תורגמה ושוכתבה והפכה להיות ״love signs” בפלטפורמה של שותפיי, חברת TinyTap הבינלאומית ומכילה היום סרטונים, משחקים ושירים בכל פרק. ההורים יכולים לבחור אם להשמיע לילדים את השירים ולסמן יחד ללא המסך או לצפות יחד איתם ולתרגל. הסדרה מציעה להורים להמציא ולהעשיר עם הילדים את השפה הסודית הביתית שלהם. עד היום נחשפו מאות צופים ברחבי העולם לששת הפרקים הראשונים באנגלית.
תמונת מסך: צילום עצמי
אז הסדרה יצאה והיא אי שם על פלטפורמה נהדרת. ועכשיו הגיע זמן להגשים את החלום להפיק אותה בעברית, הביתה! עבור כל הילדים וההורים כאן בארץ. להשלים את כל הפרקים בשתי השפות ולשלוח אותן לעולם. זו הקריאה להגשים את הפרוייקט החברתי הזה לו הקדשתי את חיי.
[youtube Iahsgj8NeWc nolink]
אני קוראת לך, אלדד קובלנץ, מנכ״ל התאגיד כאן שעומד בראש הערוץ המופלא שמייצר הפקות מקור איכותיות, להנגיש את האפשרות הזו לקשר ההורי-ילדי בחברה שלנו ולזרוע זרעים של בטחון וכוונה לילדים והורים מחוברים מאושרים ורגועים יותר. יש לנו אפשרות לעשות יחד מהלך שיעשה שינוי חברתי מהותי ולתת קול לילדים שלנו, אפילו לפני שהם יכולים לדבר.
לפגישה על קפה יש כוח לייצר קסמים. הקפה עליי.
מילי
צילום תמונה מובילה: yaniv baranes האהוב