מי הנהר היו קרים מאד. סבתא סוניה הזהירה אותי מראש, היא תמיד ידעה להגיד דברים כאלה. כשהודעתי לה חגיגית שאני וכמה חברות הולכות להתרחץ בנהר היא הרימה את עיניה מהסוודר שסרגה והסתכלה עלי בפליאה. אבל אני? אני יכלתי סוף-סוף לבחור איזה ביקיני ללבוש ואיזה לקחת להחלפה! מתוך 5 בגדי הים שירשתי מבת דודתי וכולם היו אופנתיים וכמעט חדשים!
– זה לא רעיון טוב אַלְיוֹנָהּ, מי הנהר קרים מאד עכשיו. שכחת שכבר כמה שבועות יורדים גשמים וקר?
– אני הולכת לשחות בנהר סבתא! גם החברות שלי הולכות וכולן חושבות שיהיה בסדר.
– תעשי מה שאת רוצה, אבל תקחי בחשבון שאחרי שתיכנסי לנהר את הולכת לבלות במיטה שבוע ימים עם דלקת בגרון. ואז כבר ייגמר החופש הגדול ונחזור העירה. החלטה שלך.
כשנכנסתי לנהר המים צרבו לי בשוקיים. חשבתי לעצמי שאפילו סבתא סוניה בטח לא תיארה לה שמי הנהר יהיו קרים עד כדי כך… דחפתי את עצמי קדימה ונשכבתי על הבטן. אם לא הייתי מתחילה מייד לחתור במרץ הייתי בטח הופכת לגוש קרח.
שחיתי באומץ ובתחושת נצחון במי הנהר המקפיאים.
התחלתי לאבד תחושה בגפיים והחלטתי שהגיע הזמן לחזור לגדה. כשיצאתי מהמים הרוח התהדקה סביב גופי ולא ממש הצלחתי לנשום. הורדתי את הביקיני האופנתי והרטוב במהירות והשלכתי אותו על האדמה. לא היה אכפת לי שיתלכלך, מצדי אני משאירה אותו כאן – סוג של עונש לעצמי.
ביליתי שבוע ימים במיטה עם דלקת חריפה בגרון. משום-מה סבתא סוניה בכלל לא כעסה עלי. היא היתה מכינה לי חלב חם עם דבש ויושבת שעות ליד מיטתי כשאני קודחת מחום ועדין חותרת במי הנהר המקפיאים את נשימתי והקורעים לי את הגרון.
כשהחלמתי נגמר החופש הגדול וחזרנו העירה.