מי מפחדת מנשים יפות?..

פעם, הייתי מפחדת מנשים יפות.
זה נשמע מוזר, אני יודעת,
אבל ככה הרגשתי.
טוב, אולי פחד זו לא המילה המתאימה,
אבל תמיד כשהייתי נתקלת באישה יפה-
בין אם במסגרת של עבודה חדשה, במפגשים חברתיים- לא משנה איפה,
משהו בתוכי היה מתכווץ, או אפילו נובל.
אני ממש זוכרת את התחושה הפיזית-
הכתפיים פתאום נשמטות, הגב מתקפל והחיוך מתמוסס…
למה?
כי תמיד הרגשתי סוג של ברווזון לא יפה (מכוער זו מילה חזקה מדי בשבילי, סורי…)
ותמיד הרגשתי שאני לא מספיק…
לא מספיק יפה, לא מספיק רזה, לא מספיק מושכת-
וככה זה היה באופן כללי.
אז כשהייתי מגיעה לאינטראקציה חברתית עם אישה יפה-
לא יכולתי שלא להתכווץ לתוך עצמי.

ועכשיו?

טוב, זה לא שהפכתי מהברווזון לברבור…
אבל אני בהחלט מרגישה מספיק!
מספיק יפה, מספיק חכמה, מספיק נאהבת,
ומספיק עסיסית.
וכן, גם מספיק נינוחה בעור של עצמי,
כדי לדעת לא להשוות את עצמי לאף אחת אחרת,
ולא "לפחד" מאף אישה יפה שנקרית בדרכי…
ויש לא מעט כאלו!

היום אני כבר יודעת שהמשקל הוא רק מספר,

הוא לא מגדיר אותי בשום צורה.

הוא לא מעיד על הכשרונות שלי, היכולות שלי,

הוא לא מעיד על מי שאני.
אהבה בלי תנאים, זוכרות?
הכי קל ליישם על הקרובים והאהובים לנו,
קצת יותר מסובך ליישם על עצמנו…
אבל זה לא חייב להיות ככה.
אל תשוו, פשוט תאהבו.