זה היה משחק ששיחקתי עם הבן שלי כשהוא למד ללכת.
והוא,שהיה במרחק מה ממני, היה מתאמץ ללכת ולהגיע אלי, אל החיבוק שחיכה לו.
הפועל לבוא (בוא) בעברית מקושר עם מילת היחס אל (או ל..) ומורה על כיוון: אל פה. לא אל שם. כיוון פנימה לא החוצה.
בואו נעצור רגע ונשתהה על הפסוק הפותח את פרשת בא: "בוא אל פרעה"
מה משונה במשפט הזה?
רש"י כבר עמד על כך שמבחינה תחבירית היה צריך להאמר "לך אל פרעה". כי פרעה נמצא מחוץ למשה. שם.
אז למה התכוון "המשורר" כשהוא אומר למשה "בא אל פרעה"?
האם הוא מתכוון שמשה יגיע אל הפנימיות של פרעה?
או אולי שהוא יגיע אל הפנימיות של עצמו?
אל חלק ה"פרעה" שבתוכו?
כשאני שואלת שאלה כזאת אני עוברת לדבר בשפה מטאפורית, בשפה של הנפש, שרואה בדמויות החיצוניות ייצוגים פנימיים בתוכנו.(ארכיטיפים).
בתהליך הגדילה וההתפתחות שלנו אנחנו מפנימים דמויות, בעיקר דמויות משמעותיות, בוודאי דמויות הוריות, ובבוא הזמן, כשאנו מתבגרים אנו "שולפים" אותם מתיאטרון הנפש הפנימי שלנו כשצריכים להיכנס ל"תפקיד" ההורה בחיינו. זה תהליך שלרוב נעשה באופן לא מודע.
מהו אותו "חלק פרעה" שבתוך משה?
המילה בא בהיפוך אותיות היא אב.
מיהי "דמות אב" עבור משה?
מהי "דמות האב" (או "דמות האם") שבתוכנו?
…….
המשך החיבור יעלה למוצר הדיגיטלי שאני עומדת להשיק ובו אחלוק את ההתבוננות שלי בסיפורי המקורות שלנו בראיה עכשווית ורלוונטית לחייך כאן ועכשיו.