צילום: Haim Zach מתוך אוסף התצלומים הלאומי
כבר 21 שנה שהרצח הנוראי של רבין מצויין כאן באופן הלא נכון.
לא נעים לדבר במונחי ימין ושמאל ביום כזה, אבל כנראה שאין ברירה – הצד השמאלי של המפה מרגיש שהרוצח רצח לא רק את האדם אלא גם את התקווה, את השפיות ואת המדינה. ובכל שנה ושנה הם מזכירים את העובדות האלה מחדש.
נוצר פה מצב שהרצח מצויין כשיר הלל לנרצח, ולמה שהיה יכול להיות פה לו רק לא היה מתרחש הרצח השפל.
הצד הימני השפוי, זה שחושב שרצח היה פעולה לא לגיטימית מעיקרה, מנודה מהיום הזה.
במקום להתאבל על הבחירה באמצעי הכי לא דמוקרטי – הרג. במקום ללמד את ילדינו שאלימות היא לא התשובה. במקום להסביר מהן הדרכים הדמוקרטיות להתנגדות לראש ממשלה מכהן – הפגנות, בחירות, וכדומה. נאלץ הצד הימני לשתוק. כל מילה שתצא מפיו תיבחן בשבע עיניים ותוגדר לבסוף כ"טוב, בערוגה שלך גדל העשב השוטה הזה".
זה לא משנה אם רבין היה בדרך להוביל את כולנו לגן עדן או לפתחו של גיהנום. מה שהופך את היום הזה לנוראי ולראוי לזכרון לאומי לדורי דורות הוא הבחירה לרצוח ראש ממשלה מכהן. ואת הלקח הזה – הס מלהזכיר.
יש לי תחושה שלא הרבה ילדים בכיתה של בתי יביאו תשובה כזו מחר. רובם יהללו את רבין – האיש או התפקיד. אם אבא של בתי היה עונה, זה בדיוק התשובה שגם היא היתה מביאה.
אבל לא צריך לחשוב שהלכה המדינה, אבדה התקווה, ונסתם עלינו הגולל כדי לכאוב שנרצח פה ראש ממשלה. נרצח פה ראש ממשלה. זה מה שקרה באותו יום. איש נוראי לקח חיים במו ידיו בניסיון לשנות מציאות שלא מצאה חן בעיניו. ולא סתם חיים – אלא את חיי ראש הממשלה שלו ושל כולנו. הלקח הראשוני צריך להיות – לא עוד אלימות כפתרון.
כשפונים לזכרו של האדם, משכיחים את הרצח. את המעשה. את הנוראיות שבו. משאירים פתח להרבה אנשים וזרמים להרגיש פחות מחוברים לאבל. ממעיטים בהיות היום הזה לאומי ונוגע לכולנו.
זה נכון במידה שונה גם לגנדי. אני לא צריכה להעריך את גנדי האדם. אני כן צריכה להוקיר את זכרו של שר התיירות הישראלי שנרצח בידי חוליית מחבלים. רואים את ההבדל הגדול בין שני הדברים? מבינים איך האחד מייצר אצל לא מעט אנשים אנטגוניזם (בוודאי אחרי כל התחקירים שהתפרסמו לאחרונה) ואיך השני הוא ממלכתי ומכובד? אותו הדבר בדיוק.
מי שרוצה לסחוף את העם הרחק מהשלטון הנוכחי – לא יכול להרשות לעצמו להרחיק חלקים נכבדים מהעם מיום אבל לאומי על רצח ראש ממשלה. זו בדיוק גישת ה"אכלו לי ושתו לי את המדינה" שלא תביא בוחרים. וחוץ מזה שבראיה ארוכת טווח זה פשוט לא הגון. אף אחד מאיתנו לא זוכר למה נרצחו נשיאים בארצות הברית, הסיבה לא חשובה. הנשיא ואישיותו לא חשובים. עצם הרצח הפוליטי – הוא הראוי להוקעה עד לקץ כל הדורות. ראו את גדליה.