"ילדנו" הוא הכריז ברגע בו "פרק" את ביתו ואני את גורי ממכוניותינו שחנו בשכנות ליד הגן. "מזל-טוב", עניתי בחיוך שמזמן מצוקה עוברית. "תודה", הוא השיב בנימוס והחל משגר לעולם את המידע החיוני, בדמות כמה היא שוקלת למי היא דומה ואיפה..
"זה לא ייאמן "הרהרתי נזעפות בדרך חזרה במכונית. מי "ילד" את ה "ילדנו" הזה ? "אתה מבין בכלל מה פשר הפועל בזמן עבר הזה ששלפת מהפה, כאילו פסקת אכלנו או הלכנו? אתה יודע מה זה ללדת"? מלמלתי למראה הקדמית בליווי תנועות ידיים, מונולוג עצבני מקדם קמטי הבעה. נכון, הזיכרון שלי השתבש משמעותית אחרי שתי לידות, אבל את זה שילדתי אני לא יכולה לשכוח ואת זה שהציעו לבנזוג שלי קפה כשהייתי בשיא הצירים, צופה במופע החימום של השטן ב "אמפי גיהנום", אני בטח לא אשכח.
מה פשר הסימביוזה המיותרת הזאת בין חוויה שמתרחשת על הוויה אחת ומחלחלת אוטומטית לדמות ממין שונה לחלוטין (שאולי אוהב מין) אך אין ביכולתו ללדת? בדוק. זה לא עובד! "אני כועסת עליך"! קיבצתי גבות ונזכרתי שהנזק מתרחש עוד קודם לכן, כשהזוגות המחויכים והנרגשים מבשרים אדומי לחיים :"אנחנו בהריון". (זה הרגע שאני מקבלת בחילה) תגידו מה נהיה?
זה מזכיר לי בדיחה ש"רצה" אצלנו במשפחה כבר עשרים וחמש שנה: אבא שלי טס עם חבר לשוויץ. הם נכנסו למלון בברן ובקבלה, אחד מהם, דובר האנגלית ה"משובחה" יותר ביקש: "one bed two rooms pleas" (במקום.. two beds one room) הבדיחה גרמה לי להבין שהמשותף בין שני המקרים היא המגבלה בנוסח: "חוסר יכולת הבחנה של גבולות גוף האדם ביחס לסיטואציה בה הוא נמצא. כך שעכשיו אני נותנת מידע חיוני לכל בר אנוש שחי בתחושה שמשהו אצלו לא בסדר ומזהה שההגדרה הזו עונה על מגבלותיו. (מי יודע אולי יש הקלות בביטוח לאומי?) בשורה התחתונה, ישנה סבירות שאותם הזוגות שחווים "הריון משותף" או "לידה משותפת" לא מודעים לגופם ואם בשם האמפתיה הם מדברים, אזי עדיף לצאת לויפאסנה לזמן בלתי מוגבל.
נכון, יש גברים שמזדהים, נחשפים לצד הנשי שלהם ומשמינים בשבועות שהאישה שלצדם חווה הריון( לפעמים הם נשארים עם העודפים לצמיתות…) אבל בהריון הם לא! הגוף שלהם לא משתנה. אין להם בחילות, גם לא וורידים מתפקעים ברגליים. לא שינויים הורמונאליים, שלא נדבר על תנועות עובר ברחם שהולכות ומתהוות ליצור אנושי. לכן, חדל קשקשת ברשת. דרושה גדר הפרדה במצב טוב ובמיידי! שכל אחת ואחד ידעו מה תפקידם בטבע האנושי.
אז לטובת רענון "ערכות התודעה" זה עובד ככה- את, מצוידת באברי הרבייה. את, הולכת לבדיקות, נשקלת, נמדדת, נבדקת, נדקרת ובעיקר תופחת ומגדלת ברחמך עובר, שדרכך, בכאב, מגיע להבין שאולי היה עדיף בכלל לעשות "u turn" לפני שחותכים לו את הטבור…
אתה-פיסית נוכח לצידה ולא שאני מזלזלת חס וחלילה, יש גברים שתומכים משמעותית בנשים שלהם בזמן ההריון והלידה (פשוט לא פגשתי אותם עד היום…)
"זו בטח עוד אחת מהתגובות של אנשים באחד מרגעי המבוכה …" הרהרתי לעצמי בערב כשצפיתי בחדשות (לאיזה מצב התדרדרתי) או שלא והם אכן מרגישים ישות אחת. לא אצלי. אז בפעם הבאה כשתיפגשו אישה שתגיד לכם "אני בהריון" תדעו שזאת אני….
