אין ספק שאחד מאבני היסוד של הזוגיות הינן המריבות.
הן מתחילות מדברים קטנים ושטותיים ומתפתחות לדברים גדולים אשר אין לנו אחיזה לגביהן
נשאלת השאלה : למה אנו רבים
הסיבות לכן הינן רבות ומגוונות
1: חוסר רגישות: ישנן מקרים שבהם אחד מבני-הזוג פחות רגיש מהאחר.
במצב כזה בן-הזוג אמור לעזור לו ולא לתמוך בו (דבר היוצר קונפליקטים)
2: חוסר בגרות נפשית: מצב זה נגרם כאשר אנו מתקשים להבין שבן-זוגנו שונה מאיתנו ולכן אנו צריכים להשלים את הפערים.
3: דווקאיזם:תוצאה של חוסר הבגרות שצויין לעיל.
4: רצון לנקמה: בשונה מהדווקאיזם, כאן מדובר בתכנים עמוקים המעידים על קושי בביטוי רגשות .
כלומר: האדם נוטה להקצין את רגשותיו במקום לבטא אותם.
למריבה יש גם צדדים חיוביים: היא פורקת מתחים ,תחושות ומחשבות שליליות ,וככול שהדבר נעשה בצורה מכובדת והוא יכול לחזק את הקשר הזוגי.
רצוי לקבוע מראש על אילו דברים ניתן לוותר ועל אילו דברים רצוי להיאבק.
קיימים ארבעה שלבים בקיום ריב: לפתוח בצורה חיובית, להסכים עם הדברים או לחלוק עליהם, ביטוי עצמי, קיום משא-ומתן.
1: לפתוח בצורה חיובית: רצוי להקשיב לבן-הזוג להביע קשב בדבריו ולנסות להבין את הצד שלו ועל זה להוסיף את הפרשנות שלך.
2: ביטוי עצמי: לנסות לשתף את בן-הזוג בדילמה או לספק הסבר מניח את הדעת לגבי הסוגיה הנדונה בוויכוח.
3: קיום משא-ומתן: חשוב להעלות רעיונות משותפים לפתרון המחלוקת או להקלת התחושה הלא נוחה של הצד האחר.
4: להסכים עם הדברים או לחלוק עליהם: לקבל את עמדת האחר אם לאו ,להבין את עמדת האחר אם לאו.