מה קורה כשמתחיל להימאס לנו מהאנשים שלצדינו בתקופת הקורונה?

אנחנו מוצאים את עצמנו חסרי סבלנות, אין לנו עוד כח לעוד שיחה, לעוד יום שנראה בדיוק כמו קודמו.
המצב הכלכלי מתחיל ללחוץ, אנחנו מרגישים שכבר הכל מתחיל לסגור עלינו.
מצד אחד, מתחילים לשחרר את הסגר.
מצד שני, המחלה עדיין כאן.

הקורונה גורמת לנו להתמודד עם הפחדים הכי גדולים שלנו.
אנחנו באי וודאות, החבר הכי טוב של החרדה.
הכל סוגר עלינו, המצב הכלכלי אינו ברור, אנחנו חוששים לבריאותנו, לבריאותם של יקרינו, לא יכולים לפגוש את הורינו כמו שצריך.
מתרחקים ממגע אדם ככל האפשר. בורחים מכל דבר אך עדיין כמהים להכל. ובעיקר בעיקר, לוודאות.
לא כולנו אהבנו את השיגרה, אך כולנו מתגעגעים אליה.

מה כדאי לעשות בתקופה הזאת בכדי שנוכל לחיות בשלום עם מי שגר איתנו?

הנכון הוא, לשתף.
לשתף בקושי, לשתף בכעסים, במחשבות, בפחדים.
כשאנחנו שומרים בפנים, זה נגמר בסוף ב-2 דרכים.

האחת– אנחנו מתפוצצים על מי שמולנו. אנחנו כועסים עליו, רבים איתו, ובסוף הוא לא מבין איך משהו קטן הפך למשהו כל כך גדול.
שבו, דברו על הדברים, תגידו אותם בצורה נעימה בכדי לגרום לשינוי. הכל תלוי בדרך שבה נאמרים הדברים. סומכת עליכם 😉

השניה– הגוף מדבר. שימו לב שכל פעם שאנחנו בתקופה קשה הגוף נחלש ואנחנו לא מרגישים טובים ובטח שלא במיטבנו.
אנחנו צריכים בתקופה הזאת להיות הכי חזקים כדי להתמודד עם כל דבר.

והחלק הכי חשוב בפוסט הזה, הוא שבזמן משבר לא מקבלים החלטות.
משבר שם את כולנו במצב קיצוני, כי הוא קיצוני.
עוד קצת והחיים חוזרים לשיגרה וממששיכים כהרגלם.
המתינו עם החלטות מורכבות וקשות.

שלכם,
שירן
www.shemeshiran.co.il