מה צריך לקרות כדי שהשנה הזאת "תעבוד לי"?

רגע לפני שנכנסים לשנת תשעט, אני מציעה לעצור.
לנשום את השנה שהיתה. להוקיר את מה שכבר קרה לנו. הלא אנחנו היינו שם, במלוא כוחנו. השתדלנו, עשינו, הצלחנו, טעינו,
אבל מעל הכל היינו.
למדתי שבלי להוקיר את מה שיש אין טעם ללכת הלאה. זה יעבור בלי שאשים לב, אז מה הטעם?
אני מציעה לתת לשנה שחלפה תשומת לב ראויה.
מה רצינו שיקרה וקרה?
מה רצינו שיקרה ולא קרה?
עד כמה היינו בתשומת לב כדי שזה יקרה?
למי אני רוצה להודות?
למי כדאי לי כבר לסלוח?
אני אישית לוקחת את הזמן עד אחרי יום כיפור כדי לבנות את השנה הקרובה.
את ראש השנה מקדישה לשנה שחלפה.
זה מגדיל אותי, מחזק, נותן לי הרגשה שאני קיימת וקשובה.
מאחלת לכולנו שנה של הקשבה ושנתייחס לעצמינו בכבוד ובאהבה. כל השאר יהיה הרבה יותר ברור.