בואו נודה בזה.
אני אינני בחורה דקיקה (פעם הייתי, אולי). אני מלאה, לא בהכרח במקומות הנכונים. אבל בפירוש לא מלאה מדי (כבר הייתי גם שם אז אני יודעת).
כניסה לחנות בגדים, כל חנות בגדים, משמעה:
האגף היפה, שבו יש בגדים יפים, נוחים – של הגברים.
חולצות פולו בשלל צבעים (נשים רגע בצד את הורודים למינהם), מכנסיים נוחים, חולצות בגזרה נוחה ונעימה – ובקיצור – יפה ונוח.
באגף הנשים יש חולצות קטנות מדי, שקופות מדי ומסמורטטות מדי (עכשיו או בעוד כביסה וחצי). ועכשיו בקיץ, גם צבעוניות מדי.
מה אני, מילקשייק?
בחנויות למידות גדולות (שאני באמת מגרדת את הרף התחתון שלהן) יש חולצות גדולות עם מחשופים ענקיים.
האם לכל בחורה מלאה יש בהכרח רצון ועניין ללבוש בגד עם מחשוף עמוק? (והאם בהכרח יש מה לחשוף…)
בגדים של לפני 10 שנים שהיו במידה מסוימת, היום הם מידה אחת פחות, לפחות.
חבר'ה, כאן אגן הים התיכון.
הבנות הדקיקות – אשריכן. גם אתן לא צריכות (לטעמי האישית בלבד) ללבוש שקוף מדי, קצר מדי וקטן מדי.
מה כבר ביקשתי?
חולצה. נוחה. לא קטנה. לא גדולה. לא שקופה. שלא תהיה כמו אוהל מצד אחד ולא כמו ניילון נצמד, מצד שני.
חולצה מכופתרת, שנסגרת, נוחה, בלי תחרות מלמלות ושלל עיטורים וניפוחים, אסימטריה ועיצובים מיוחדים.
מכנסיים ארוכים, נוחים, עם כיסים (מכורה לאייפון), שחורים. זהו. אמור להיות פשוט, לא?
בטרם אכתת רגלי לבני ברק (אין מצב שזה יקרה), אנא הושיעו.
תודה מבחורה ממוצעת. באמת.
לא פטיט, לא אקסטרא סמול ולא אקסטרא לארג׳.