היא אמרה לי לסמוך. תני אמון, אמון ביקום, אמון בך אמון בו
אבדתי אותו מזמן, אמרתי לה, ממש מזמן. איך עכשיו אני יכולה לאסוף את עצמי, להאמין להתמסר שוב ולהיות בידיעה שהכל נעשה בדיוק כמו שצריך להיעשות בזמן הנכון ובדרך הנכונה? עכשיו כשאני אמא ובעלת עסק וכל האחריות עלי? פה בדיוק היא התערבה- ביום שתרפי תביני שיש דבר גדול יותר, שבדרך המיוחדת שלו בא להראות לך את הדרך. תהיי משוחררת, דווקא כשאנחנו מרפות, "נכנעות", מאפשרות ואפילו מבקשות שיעשה הדבר הנכון ולא "מתערבות", הדברים קורים. יש הרגשה של שחרור, רפיון ומכאן מתחיל להבנות האמון.
הוא רצה ללכת לפנימיה. איך זה יכול להיות? משהו בחינוך שלי לקוי? מה אני עשיתי לא בסדר? משהו אחר עכשיו יחנך לי אותו, אני מאבדת שליטה… איך הגעתי למצב שבו הילד שלי, שכל כך קשור אלי, בוחר פתאום משהו כל כך משמעותי לבד? החלטה שהולכת לשנות את כל החיים שלו, שלי, שלנו כמשפחה?
הקשבתי לה. הבנתי שאני לא יכולה לאחוז בו, זה לא יעזור לאף אחד מאתנו.
זאת היתה החלטה של רגע – לשחרר. שלא תתבלבלו, עם הרבה בכי, דאגה ובלבול ויחד עם זאת, עמוק בפנים זה הרגיש רגוע, הלב היה שקט.
הוא היה קשוב לעצמו, החלטי. החלטתי ללכת אתו, לסמוך עליו, פשוט להאמין בו, להאמין שהכל קורה כמו שצריך לקרות, במדויק וזה קרה מהר מכפי שציפיתי, כאילו וזה היה המהלך הטבעי עבורו, הוא מאושר אני מאושרת. זה היה שיעור משמעותי עבורי, הבנתי שהבחירה להאמין ולשחרר מקרבת למטרה.
אני מוצאת שאמון הוא הבסיס לכל. אני פוגשת אותו גם בעבודה על בסיס יום יומי.
תהליך העיצוב כולו הוא תהליך שך אמון. לקוחות שפותחים בפני את ביתם, חייהם, את רצונותיהם. נותנים בי אמון מוחלט שאגשים את חלומם. ואני, מגיעה מתוך אמון שהחיבור בינינו מוצלח, שנדע להקשיב, להתנהל יחד ליצירת בית הרמוני. כל אחד לחוד וכולנו יחד נותנים אמון, משחררים אחיזה בחששות ויחד מוודאים שהתוצר הסופי הוא אופטימלי, נכון ומדויק.