הגוף שלנו זקוק למעט מאוד אוכל בבסיסו
כמות האוכל המומלצת היא קטנה באלפים ממה שאנחנו מכניסים לפה
עוגות שמרים, לחמים כאלה ואחרים, חטיפים ועוד….
המנה הממוצעת לה הגוף זקוק היא בגודל של קערית קטנה ואם תחכו 20 דקות אחרי שסיימתם לאכול ותצליחו להחזיק מעמד,
גם אם אתה רוצים עוד…. תגלו שאתם בעצם שבעים.
אם כך אז מה אוכל אותנו? מה גורם לנו לפתוח את המקרר כל שעה, מה מדגדג לנו בלשון, ממה אנחנו צריכים נחמה?
אז אצלי מנגנוני האכילה עבדו "יפה מאוד" , היום אני מצליחה לזהות מתי אני רוצה נחמה, היום אני מצליחה להפנים שלמנגנוני הגוף לוקח זמן לדווח על שובע. השהייה אחרי האוכל מאפשרת לגוף לאותת לנו על שובע. אם לא נמתין ונמשיך לאכל הרבה פעמים נרגיש שאכלנו יותר מדי, שהבטן מתפוצצת…
קודם כל חשובה ההבנה שהגוף זקוק למעט מאוד כדי להתקיים בצורה מיטבית. לעיתים שכחנו עד כמה כל הכמויות מצריכות מהגוף מאמץ מיותר על כל המערכות. התרגלנו לאכל הרבה אנשים אומרים, הצלחות גדלות, המגוון ענק, שפע מכל תחום.
צריך לחזור לבסיס, לאוכל בסיסי. ירקות, פירות, פחממות וחלבון וזהו!
לפעמים כוס מים רעננים זה כל מה שהגוף צריך אבל הוא מבקש משהו ואנחנו מתרגמים את הבקשה לרעב.
אז מהי אכילה רגשית? מתח, בדידות, שעמום?
אכילה רגשית היא סוג של התמודדות עם לחצים חברתיים או פסיכולוגיים
תרחיש זה מצלצל מוכר לאנשים רבים. כמעט כל אדם, בשלב מסוים בחיים, הוא אכלן רגשי. זוהי שיטת התמודדות עם בעיות או מתח, באמצעות אוכל.
גם אושר הוא רגש, ואנשים רבים אוכלים גם כשהם שמחים, כגון במסיבות וכשהם מתראים עם בני משפחה וחברים.
אז מה ניתן לעשות? ניתן לבצע שיטות הרפיה כגון מדיטציה ויוגה, להתקשר לחבר, לצאת לטיול, לשאוף אוויר צח או לקרוא ספר. יש לעקוב אחר ההתנהגות, וכשהרגשות מובילים לפתיחת קופסת חצי ליטר גלידה או שקית צ’יפס, מומלץ לבדוק את דפוס ההתנהגות, ולמצוא חלופות בריאות אחרות המסייעות להתמודד עם הרגשות.
לא לוותר לעצמנו, להילחם, ליצור הרגלים שבהם הכמויות קטנות. אני הבנתי שאני הרבה יותר בריאה, קלילה ושמחה כאשר אני מצליחה לנהל את התזונה שלי.
גם אם אני אוכלת עוגה בבוקר עם הקפה אני מצליחה להפנים שזו ארוחת הבוקר ולא כתוספת
אם אני אקשיב לגוף שלי באמת, הרעב יאותת לי בערך כשלוש שעות אחרי, אז אני כבר מוכנה עם משהו נוסף. גם פרי הוא מענה ממליצה לנסות
תרגישו טוב, צרו הרגלים בריאים ותכלו טוב .












