חודש נובמבר הוא חודש פתיחת שנת התערוכות ומתקיימים בו מלבד תערוכות חדשות גם שני פסטיבלים חשובים בתל אביב: שבוע האיור 2019 ואוהבים אמנות עושים אמנות 2019. גם בגליל המערבי יתקיימו שני פסטיבלים: בתים מארחים ודוקואביב 2019.
\\ גלריה ארטפורט: תערוכה הקבוצתית "אימא בשלי לי מיץ גנבים"
בתערוכה הקבוצתית אשר תתקיים במסגרת שבוע האיור בתל אביב-יפו, יוצגו עבודותיהם של אמני המחזור החדש של תכנית הרזידנסי של ארטפורט.
ב-1837, אחרי קריירה מבוססת כצייר, לקח סמואל מורס את מתקן העץ ששימש אותו עד אז למתיחת קנבסים ובנה על בסיסו את מכשיר הטלגרף הראשון. תהילתו הגדולה לא הגיעה כפי שקיווה קודם לכן, מציורי הענק המדויקים והמדוקדקים שלו, אלא דווקא מקווים ונקודות אחרים. הסימנים האלקטרומגנטיים – קו נקודה קו – תורגמו לאותיות והתחברו למילים, ואפשרו, לראשונה בתולדות המין האנושי לתקשר מרחוק. לא עוד תופים, מדורות וכלי נשיפה – מורס נתן לנו את היכולת להעביר מסרים למרחקים ארוכים ומאז לא הפסקנו. קצת פחות ממאה שנה לאחר מכן ניסה זלמן כהן, מראשוני אנשי הקשר בארגון ההגנה, למצוא שיטה קלה לזכירת קידוד המורס. הוא לקח את הנקודות והקווים שהוריש לנו הצייר והפך אותם למילים או משפטים קצרים שההגייה שלהם מזכירה נקודה (חיריק) או קו (פתח או קמץ).
אמא – נקודה קו. בשלי לי מיץ – קו נקודה, נקודה, נקודה. גנבים – קו קו נקודה. המקרא שלו, שנמצא בשימוש עד היום, משלים מעגל שלם של סימנים שהפכו לרעיונות שהפכו בחזרה לסימנים. ב"אמא בשלי לי מיץ גנבים" אמני תכנית הרזידנסי של ארטפורט מושכים קוים, חוטים ונקודות במעבר מתמיד מרעיונות מילוליים לרעיונות מופשטים ובחזרה.
דור זליכה לוי מציב את הצופים בעבודת הוידאו שלו על הקו הדמיוני הנמתח בין שני קנים של תותחים – הראשון, תותח לבנוני שנלקח כשלל על ידי ישראל, מונח בראש מזרקה בכניסה לעיר נהריה ומכוון ללבנון, השני שקוע במצולות הים בלבנון במטרה ליצור ריף מלאכותי, מכוון לכיוון ישראל.
גיל יפמן מתבונן במיצב החדש שלו בנקודה האולטימטיבית – האישון. ואילו האישון מתבונן בנו בחזרה – מסתובב, נעצם, קורץ.
אלה ליטביץ מציגה את שרשרת המצופים שהיא קו הגבול הפיזי בין ישראל לירדן, במקום בו טבל ישו במי הירדן, שמתפתל עם הנהר המשתנה תמידית. תוך קריאה בהסכם השלום בין ישראל לירדן, המתאמץ להגדיר קו הפרדה מדויק כנגד שרירותית הטבע, היא בוחנת את הפער בין הגבול הרעיוני לממשי, אם בכלל יש כזה.
תאריך נעילה: 11.1.2020
ארטפורט, רחוב העמל 8, תל אביב. שעות פעילות: רביעי וחמישי 12:00-19:00, שישי ושבת: 10:00-14:00. בימים אחרים בתיאום מראש.
במהלך שבוע האיור (21.11-30.11 פתוחים בשבת עד 16:00).
חליל בלבין ומרב קמל. 2019. אבולוציה. קרדיט יחצ
\\ בגלריית המדרשה – הירקון 19 ת"א: אורי הולבן | טרנסנדר \\ ארקאן אוזגן | וונדרלנד \\ רפי לביא | ציורי ילדים
אורי הולבן | טרנסנדר אוצר: אבי לובין
התערוכה ״טרנסנדר״ (Transcender) היא מיצב אימרסיבי של האמן אורי הולבן. זהו מרחב צבעוני שכולל שלטי ניאון, בדי לבד, עבודת וידאו, חווית VR, מדבקות, פסלי פלסטלינה וצעצועים. נקודת המוצא שלו היא קלישאות מגדריות של "חדר בנים" ו"חדר בנות", שמתעוותים ומתערבבים, מתאזנים ומחפשים מפלט.
ארקאן אוזגן | וונדרלנד אוצר : אבי לובין
"וונדרלנד" (Wonderland), עבודתו של האמן הטורקי ארקאן אוזגן (Erkan Özgen) מ-2016 מציגה את מוחמד – פליט בן 13, שברח עם משפחתו מהעיר כובאני שבצפון סוריה אל מעבר לגבול הטורקי. כובאני, עיר כורדית הממוקמת במחוז חלב, בסמוך לגבול עם טורקיה, הופצצה במשך תקופה ארוכה על ידי לוחמי "המדינה האיסלמית" (דאעש) עד שכמעט הוחרבה. מרבית תושביה, כמו משפחתו של מוחמד, ברחו לטורקיה. אוזגן, בן למשפחה כורדית מהעיר מרדין שבטורקיה, פגש את מוחמד ואת בני משפחתו כאשר אלה הגיעו לטורקיה, לעיר הולדתו. מאחר שמוחמד הוא חירש-אילם, ועל אף שאינו מדבר בשפת הסימנים, הוא מספר לאוזגן באמצעות גופו על האירועים האלימים שהיה עד להם, על הזוועות שחווה ועל הבריחה מסוריה.
רפי לביא | ציורי ילדים אוצרים : בנו כלב ואבי לובין
במשך שבע שנים, מגיל 16 עד גיל 22, רפי לביא ביקר ושהה באכזיב לסירוגין. במהלך השנים הללו הוא עבר טראומות ואירועים קשים, ולצדם תקופות אושר ושמחה. בשונה מהפרשנות המקובלת, לפיה יש לראות בתקופת אכזיב של לביא מקשה אחת, הציע לאחרונה האוצר והאספן בנו כלב בספרו "בעקבות השנה האבודה של רפי, 1961" לחלק את תקופת אכזיב לשלושה שלבים:
השלב הראשון הוא התקופה שבין השנים 1953-1955. אלה הן שנתיים וחצי שבהן לביא התאמן לצייר כמו אמנים שמעניינים אותו. כך, אמן אחרי אמן, הוא פיצח את קוד יצירתו של זה, השמיד את העבודות (למעֵט עבודה או שתיים) ועבר מיד לאמן הבא.
השלב השני, בין השנים 1956-1957, התקיים לאחר שלביא עבר את אחת התקופות הקשות בחייו. כאשר היה בטירונות, נרדם באחת השמירות, וכדור שנפלט מרובהו פגע בידו. במהלך כל אותה שנה הוא נאלץ לפקוד את בתי החולים, ולאחר שעבר מספר ניתוחים, ידו התקצרה והוא הפך לנכה צה"ל. לביא חזר בתקופה זו לאכזיב, מצא נחמה בציור והמשיך בניסיונותיו לצייר "כמו", הפעם כמו ציירים בינלאומיים דוגמת פול קלה, חואן מירו, ז'אן דובופה ואחרים. גם בשנים אלה הוא השמיד את כל העבודות, למעֵט שתיים: "ילד עם פרחים" ו"הנסיך הקטן".
השלב השלישי, שלו מוקדשת תערוכה זו, התרחש בין השנים 1958-1960, והוא מרכז את "ציורי הילדים" של לביא. כלב מציע בספרו הבנה חדשה של ציורים אלה, של מקורות ההשראה של לביא ושל מקומם בגוף העבודה של לביא. כלב מספר בספרו: לפני מספר שנים נתקל בכריכה של חוברת הד הגן ועליה ציור שבמבט ראשון נראה היה לו כמו עוד אחד מציורי הילדים של לביא. הופיעו בו פרחים, אנייה ועליה באמצע מעין בית, שביל, דגל, דג, שמש וילד עם ידיים מונפות כלפי מעלה, שאצבעותיו מתוחות לרווחה. בצד השני הייתה כותרת מודגשת חזק "ציורו של ילד בן 6", ומתחתיה מאמר של מחנך או פסיכולוג בשם י.מ., המסביר ומפרש את הציור. לביא נתן לכלב במתנה את אותה כריכה והוסיף בכתב ידו: "מהצייר הזה 'גנבתי' חומר לציורים שלי בשלהי שנות החמישים". רק מאוחר יותר התפנה לביא להסברים ותאוריות כנדרש.
פתיחה 7.11, נעילה 28.12
רפי לביא, קרדיט צילום: יחצ גלאי תקשורת
\\ מוזיאון וילפריד ישראל לאמנות ולידיעת מזרח אסיה, קיבוץ הזורע: "מרחב נשימה"
התערוכה "מרחב נשימה" מבקשת להתבונן בתנועה חרישית הנסתרת מן העין ומתרחשת ממש מתחת לאף – הנשימה. למרות שקיפותה, הנשימה מהווה תנאי בסיסי לקיומנו ומהותית לאיכות החיים. הצורך במרחב נשימה גובר ככל שאורח החיים הופך מהיר ותובעני יותר ומייצר מתח ולחץ נפשי ללא הפוגה.
ההשראה לתערוכה לקוחה מתורות המזרח הרחוק המגולמות באוסף המוזיאון. בייחוד מהיוגה ומהמדיטציה הבודהיסטית, אשר בהן הנשימה מהווה עוגן לתרגול תשומת לב (קשיבות), מחברת בין הגוף לתודעה, מעצימה את אנרגיית החיים, ומאפשרת להשקיט את התודעה ולהתבונן לעומק במצביה המשתנים.
אוצרת: שיר מלר-ימגוצ׳י
אמנים משתתפים: ראידה אדון, דניאלה אורלב, יונתן גולדמן, נועה גור, שרון גלזברג, חנה דה לנגה, אמירה זיאן, ארנון תוסייה-כהן, מרים כבסה, מוש קאשי, טליה קינן, נעה רז מלמד, טל שוחט, חיה שפר,
Koji Yamamoto, Onishi Yasuaki, Mikyun Son
שרון גלזברג, משב רוחה, 2019, וידאו בלופ
Sharon Glazberg, Her Spirit's Breeze, 2019, Video Looped
\\ גלריה ג'ינא לאמנות נאיבית בינלאומית: "מעגל החיים", ילדות, נעורים, בגרות וזקנה בעיניי האמנות הנאיבית, 7.11.2019
התערוכה החדשה שתיפתח בגלריה ג'ינא כשבוע לאחר תום חגי תשרי, תציג יצירות של מגוון מאמני הגלריה. התערוכה תוביל את באי הגלריה דרך השלבים השונים של החיים, מהלידה, דרך הילדות, הנעורים, הבגרות והזקנה. שלבים אלו הן של האדם והן של בעלי החיים, מקבלים פרשנות ייחודית של האמנים הנאיביים המובעים בצבעים עזים ובחגיגת הסיפור האנושי המתבטא באופנים שונים בשל הבדלים תרבותיים, היסטוריים, מנהגיים, טקסיים וכן בשל הבדלים בין האמנים עצמם אשר סגנונם מושפע בהכרח מאופיים ומסיפור חייהם האישי.
הבחירה בנאיביות איננה מובנת מאליה בעולמנו הציני והמנוכר: לראות את החיים מפרספקטיבה חיובית, סלחנית וחומלת לעיתים היא בחירה להתמקד בצד הבונה שלהם, השמח והאוהב ולקבל גם את הבגרות והזקנה באופן טבעי, כברכות והזדמנויות להתבוננות עמוקה יותר בקיום.
הקומה העליונה של הגלריה תוקדש בעיקר לילדות ובקומה התחתונה הצופים בתערוכה יעברו את שלבי הבגרות, ההתאהבות, הנישואין, הבאת ילדים (או גורים) לעולם ולאחר כל אלה, זקנה שלווה ומלאת נחת.
התערוכה תציג את שלבי החיים כפי שהם מצטיירים בעיניים הילדיות של אמנים נאיביים כגון: ז'אן-פייר לוראן, שארלוט להשאפל, אדוארדו אונגר, גווידו ודווטו וראיה נוקלה.
פתיחה: יום ’, ה- 7 בנובמבר , בשעה 19:30 בגלריה ג'ינא לאמנות נאיבית הפתיחה בנוכחות האמן הבלגי ז'אן-פייר לוראן
נעילה: יום שישי, ה-3 לינואר 2020
שעות פתיחה: ב'-ה' 11:00-20:00, ו’ וערבי חג 10:00-14:00
גלריה ג'ינא, דיזנגוף 255 תל אביב
פיקניק משפחתי, ז'אן-פייר לוראן, בלגיה, 2019, אקריליק על לוח
\\ עמותת זמן גליל מערבי: סיור מודרך מרתק ושיח גלריה בעכו העתיקה במסגרת פסטיבל בתים מארחים \ טיול וסרט בעקבות הדבש בפקיעין במסגרת פסטיבל דוקואביב, 7-8/11
סיור ושיח גלריה בעכו העתיקה – בתאריך 7 בנובמבר: פסטיבל בתים מספרים בעכו העתיקה יתקיים זו השנה הראשונה, בימים חמישי ושישי, 7-8 בנובמבר. הפסטיבל הינו יוזמה של פעילים ותושבים מהעיר במטרה לחשוף את תושבי העיר והקהל הרחב לאוצרותיה החבויים של עכו. במסגרת הפסטיבל תושבי העיר יציעו לקהל הרחב לבקר ולסייר בבתיהם, במוסדות ציבור ובאתרים הסגורים במהלך השנה לקהל הרחב. במסגרת הפסטיבל, המבקרים יוזמנו לקחת חלק גם בשני אירועים מטעם עמותת זמן גליל מערבי, ללא תשלום.
סיור בעכו העתיקה עם מורה הדרך אמנון גופר – במהלך הסיור "עכו – המזרח בוער בליבך", משוטטים ומכירים את עכו האחרת. זו שסיפור חייה מיטלטל בין מזרח ומערב, בין אנשי רוח גדולי שם לסולטנים ערלי לב. מבקרים בארבעה מבנים בהיבטים הרוחניים של העיר. וחווים טיול קליל של סיפורים רוחניים, מחשבות גיאופוליטיות וחיים אמיתיים בין החומות.
שיח גלריה בעקבות התערוכה "קיר סבתא" – "קיר סבתא" היא התערוכה השלישית שמוצגת במרכז המידע JNF-USA בעכו העתיקה. שם התערוכה "קיר סבתא"- הינו מחווה לאריגה, רקמה, סריגה ותפירה ובמסגרתה אנחנו ממשיכים להציג, לחשוף ולקדם אמנים ויוצרים מקומיים. התערוכה תעסוק בהקשר לאקלקטיקה של תרבויות, המורכבת מפרגמנטים שונים שיחד יוצרים דבר שלם. במפגש מכירים את אסיה דובלין אוצרת הגלריה, ושניים מאומני התערוכה: ברק אביעם מעצב ותופר תלבושות לאופרה ולתיאטרון וקובי סיבוני יוצר ומעצב בחוט ברזל. יוצרת התערוכה אסיה דובלין מספרת: "יש משהו קסום במלאכת יד. בעשייה שיש בה מיומנות ותחושה נוסטלגית של מלאכה. לא עשייה ולא תעשייה. מלאכת יד אדם, מתענגת במגע עם חומר, חיבור, תפר, קישוט. חיים שלמים בחלל אחד, עולמות שונים ומרתקים של 6 אמנים מהגליל, המוצגים יחד בחלל הגלריה ומאותתים את עצמם החוצה כול אחד בדרכו".
הסיור ושיח הגלריה יתקיימו ביום חמישי, 7 בנובמבר. שני האירועים ללא תשלום, אך תלויים בהרשמה מראש
לפרטים ולו"ז האירועים: כאן טלפון לפרטים 04-6015533
טיול וסרט בעקבות הדבש בפקיעין עם מורת הדרך איילת בר מאיר בתאריך 8 בנובמבר, בפסטיבל דוקואביב גליל יוקרנו לא מעט סרטים מרתקים, אך לא רק סרטים יחכו למבקרים בפסטיבל. מורת הדרך איילת בר מאיר, מציעה פעילות מרתקת, המשלבת סרט ובעקבותיו טיול מודרך. הסרט "ארץ הדבש" מספר על הטידזה מורטובה, אשר מטפסת לגבהים עצומים בנופיה היפים של מקדוניה כדי לרדות דבש של נחילים המסתתרים בנקיקים. כשלמקום מגיעה משפחת נוודים הם מאיימים על פרנסתה, אבל גם מנפצים את בדידותה. הצילום הנפלא זיכה את הסרט בפרס פסטיבל סאנדנס. לאחר הסרט, יוצאים יחד לטיול בכפר העתיק פקיעין, בהדרכת איילת בר מאיר. בסיור מבקרים אצל ראסן, שומעים על דרכו בעולם הדבוראות וטועמים את הדבש. לאחר מכן יורדים אל מערת הרשב"י ושומעים על סיפור החרוב, המעיין, טחנות הקמח וסיפורי מקום נוספים.
נקודת מפגש: היכל התרבות מעלות תרשיחא, צומת כיכר הזיתים.
עלות לאדם: כרטיס משולב לסרט ארץ הדבש + סיור בעקבות הדבש – 110 ₪. בהרשמה מראש בלבד
תחילת הסרט 10:00 יציאה לטיול: 11:45 הנסיעה לפקיעין בכלי רכב פרטיים
טלפון לפרטים ולהרשמה: 04-9573050 לפרטים נוספים כאן
תערוכת קיר סבתא צילום לנה גומון
\\ המשכן לאמנות, עין חרוד: נפש עירומה: חיים סוטין והאמנות הישראלית 9.11.2019-21.3.2020
חיים סוטין (1943-1893) , אחד מענקי האמנות של המאה ה-20 נחשב ל"פיקאסו היהודי". מבקרי אמנות ואספנים רחשו הערכה רבה ליצירתו עוד בחייו, והוא לא נשכח גם לאחר מותו המוקדם והמיוסר כאשר מדי שנה הוצגה לפחות תערוכת יחיד אחת, במדינה זו או אחרת. גם בחלוף השנים חוקרי אמנות מגלים בו יותר ויותר עניין בעוד שבארץ זכה סוטין לתערוכת יחיד אחת בלבד, ומאז כבר חלפה כחצי מאה. סוטין נמנה עם הדמויות הבולטות באסכולת פריז. הוא התבסס בבירה הצרפתית לפני מלחמת העולם הראשונה, וחייו דמו לאלה של רבים מאמני הבוהמה בשנות ה-20. אמדיאו מודיליאני היה חברו הקרוב והנאמן, ועם חוג חבריו נמנו, בין השאר, פבלו פיקאסו, מקס ז'אקוב, ז'אן קוקטו, חנה אורלוף וז'אק (יעקב) שפירו. על יצירתו כתבו אז מבקרי האמנות הבולטים של התקופה – ולדמאר ז'ורז', אנדרה סלמון ואלי פור. יצירתו של סוטין שואבת ממורשת האמנות האירופית, ובעיקר זו הצרפתית וההולנדית – אך בה-בעת הוא אמן מקורי לחלוטין, שפילס לעצמו דרך שאיש מבני תקופתו לא פסע בה לפניו. סוטין, שבחייו סבל מחרדה תמידית, היה פתוח וחופשי ביצירתו. כל ציור שלו, ויהיה זה נוף, טבע דומם או דיוקן, הוא בה-בעת גם הרהור על החיים ועל המוות. מכאן גם השפעתו על דורות של אמנים בארצות-הברית ובאירופה, בהם פרנק אוארבך, גיאורג באזליץ, פרנסיס בייקון, פיליפ גסטון, ז'אן דובופה, ג'ואן מיטשל, לוסיאן פרויד, וילם דה-קונינג, ליאון קוסוף וסוזן רוטנברג. ציוריו ושפתו של מי שסירב לציית לצווים האמנותיים של תקופתו הם אלה שעוררו עניין אצל רבים מאמני ארץ-ישראל שנהרו בשנות ה-30 לפריז.
בתערוכה שניי פרקים נוספים: האחד מציג אמנים ישראליים שהושפעו מסוטין מאז שנות ה-30 של המאה ה-20 ועד היום בהם ציבי גבע, משה גרשוני, יוסף-ז'וסף-יעקב דדון, עמית כבסה, מרדכי לבנון, אורי ליפשיץ, מריק לכנר, משה מוקדי, מיכל נאמן, אמיר נווה, לאה ניקל, מיכאל סגן-כהן, סימה סלונים, משה קסטל, אורי ריזמן, יגאל תומרקין ויוסף זריצקי. השני מציג את חיים אתר, אמן וחבר קיבוץ שבחזונו ובתשוקת אמונתו הוקם המשכן לאמנות בעין חרוד. הצגתם של האמנות הישראלי ושל חיים אתר לצידו סוטין הופכים התערוכה זו למקורית ומחדשת בכל הנוגע ליצירתו של אמן זה.
עבודותיו של סוטין נאספו לתערוכה זו מאוספים ציבוריים ופרטיים בארץ ומחוצה לה, לצורך התערוכה שודרגו אולמות המשכן ליצירת תנאי תצוגה אופטימליים. התערוכה היא פרי של שיתוף פעולה אוצרותי בין יניב שפירא, מנהל ואוצר ראשי של משכן לאמנות עין-חרוד; סוריה סדקובה (Sadekova), אוצרת ראשית במוזיאון פושקין, מוסקבה; וד"ר בת-שבע גולדמן-אידה ממוזיאון תל אביב לאמנות; והיא מלווה על-ידי ד"ר אסתי דונאו, ממחברי ה-catalogue raisonné של סוטין.
אוצרות : יניב שפירא , סוריה סדקובה וד"ר בת-שבע גולדמן-אידה
\\ מרכז אדמונד דה רוטשילד: "יצאו מכלל שימוש" תערוכה קבוצתית חדשה במרכז אדמונד דה רוטשילד במסגרת שבוע האיור 14.11-13.12
"יצאו מכלל שימוש" הינה תערוכה קבוצתית במסגרת שבוע האיור, המציגה יצירות ספרותיות-חזותיות חדשות הנובעות ממפגש של מאיירים צעירים, בוגרי המחלקות לתקשורת חזותית מהשנים האחרונות, עם ספרים ישנים מספרית בית אריאלה.
האם אתם מאמינים בגלגול נשמות של ספרים? טקסט הוא אוסף של סימנים שחורים על דף לבן. כמו תווים מוזיקליים שמחכים לכלי הנגינה בעוד הקורא הוא שמפיח חיים בסיפור. המפגש בין הספר לקורא יוצר משמעות חדשה וחד פעמית: הוא מביא איתו לטקסט את ניסיון החיים שלו, את אישיותו, את מערכת הערכים והאמונות שלו, את גבולות הדמיון שלו, והסיפור הופך להרחבה של חייו. הקורא, ביכולתו להזדהות ולחוש אמפתיה ולהפעיל את רצף המילים המודפסות מבעד למשמעויות הפרטיות שלו. חווית הקריאה, שמשלבת רגש וגירוי חושי ואסתטי, מהדהדת את מחשבותיו של הקורא והופכת את הסיפור לאירוע בחייו. לכל ספר יש תחנה ראשונה, בידיו של הקורא הראשון שמדפדף בו. על מדף הספרייה הציבורית, עוברים הספרים חיים ארוכים בין קוראים ושימושים שונים, עד שמגיעה העת לסיים את תפקידם. בכל שנה יוצאים משימוש ספרים מרשת הספריות של תל אביב-יפו, ובראשן בית אריאלה; אלה עוברים 'טקס' הכולל חותמת ורישום בכתב יד ״הוצא״. זוהי התחנה האחרונה בגלגולו של הספר בספריות העיר, והיא מלווה ברצון למצוא לספרים הללו בית חדש.
בשנה האחרונה, ביוזמתן של מנהלת מחלקת הספריות הגב' מרים פוזנר ושל יעל מרום מבית אריאלה, נאספו חלק מהספרים הללו אל ספרייה זמנית, במסגרת התכנית לאוצרות עיצוב בבית הספר ללימודי המשך בשנקר. ביקשנו לתת להם חיים חדשים דרך מפגש עם מאיירים צעירים, בוגרי המחלקות לתקשורת חזותית מהשנים האחרונות. התערוכה שתוצג במרכז אדמונד דה רוטשילד במסגרת שבוע האיור, מציגה יצירות ספרותיות-חזותיות חדשות שנובעות ממפגש המאיירים עם אוסף הסימנים שבספר, סיפורים חדשים שנוצרו בתוך הספרים הישנים.
התערוכה מתקיימת בשיתוף ספריית בית אריאלה – אגף התרבות והאמנויות בעיריית תל-אביב-יפו; התכנית ללימודי אוצרות –בית הספר ללימודי המשך שנקר, בוגרי המחלקות: המחלקות לתקשורת חזותית: בצלאל, שנקר, המכון הטכנולוגי חולון (HIT) ומנשר.
אוצרת: גלית גאון \ אוצרת משנה: שירה באום
אירועים ושיח גלריה:
22.11 בשעה 11:00 – אירוע הפתיחה של התערוכה, שיח גלריה בנושא: תמונה שווה אלף מילים.
בהשתתפות: גלית גאון (אוצרת התערוכה), מנהלת הספריות של עיריית תל אביב-יפו מרים פוזנר והיוצר רוני סומק.
29.11 בשעה 10:00 – שיח גלריה בנושא: האתגרים המקצועיים והאקדמיים של ימינו בלימודי תקשורת חזותית.
בהשתתפות: צחי דינר (ראש המחלקה לתקשורת חזותית- HIT), יגאל הרמן (ראש המחלקה לתקשורת חזותית- מנשר), איתמר דאובר (ראש תחום איור- שנקר), אורית ברגמן (ראש תחום איור- בצלאל).
6.12 בשעה 11:00 – סיורים מודרכים עם המאיירים המשתתפים בתערוכה.
13.12 בשעה 11:00 – סיורים מודרכים עם המאיירים המשתתפים בתערוכה.
תאריך נעילה: 13.12
שעות פעילות הגלריה: ג', ד', ה' – 16:00-20:00. שישי 10:00-14:00
הכניסה חופשית
מרכז אדמונד דה רוטשילד שד' רוטשילד 104, תל-אביב.
יצאו מכלל שימוש דין לנר תמונת תהליך צילום עצמי
\\ הגלריה לאמנות אום אל–פחם
ביום שבת, 16.11, יפתח בגלריה לאמנות אום אל-פחם מקבץ תערוכות חדש, במסגרתו יוצגו חמש תערוכות יחיד ותערוכה קבוצתית. בקומת הכניסה החדשה של הגלריה, תוצג תערוכה רטרוספקטיבית מיצירתו רבת השנים של האמן והשייח' הסופי המנוח וליד אבו שקרה. בקומה הראשונה תוצג תערוכת יחיד של מחמוד קייס, לצד פרויקט הגמר של לובנא עוידאת, בוגרת מצטיינת של מכללת שנקר. בקומה העליונה, תוצג תערוכה קבוצתית של אלא היתם, עאישה עראר, סוהא פרוג'ה וחנין חסדייה – ארבע אמניות שסיימו את לימודיהן בשנים האחרונות בפקולטה לאמנויות המדרשה.
בדרכך: וליד אבו שקרה, 1946-2019
אוצר: פריד אבו שקרה
התערוכה הרטרוספקטיבית והמקיפה, משקפת את יצירתו של וליד אבו שקרה ז"ל לאורך חמישים שנות יצירה. מעבר לכך, היא משקפת את מורשתו האדירה, אשר תהפוך לחלק הארי והבלתי נפרד מהמוזיאון לאמנות עכשווית באום אל פחם. אבו שקרה ז"ל מצלם את נופי כפר מולדתו, ואז שב ובוחן אותם מחדש ממרחק, בגלותו בלונדון. הדפסי הנחושת שלו משקפים את נופי ארצנו אך באקלים אירופי בעל מאפיינים אירופיים רומנטיים. עבודות אלו מתכתבות עם המערב באופן שמעורר סקרנות וביקורת. וליד למד ציור בלונדון, שם בנוסף לפיתוח החשיבה והדמיון, פיתח טכניקה ושליטה באמנות ההדפס. הוא גייס את הגעגועים, הכיסופים והחששות על מנת להביע את חוויותיו ואת שפתו הייחודית.
את התערוכה אוצר פריד, אחיו של וליד, מתוך פרידה ואהבה לעולמו ויצירותיו , "המוזיאון ייקרא על שמו של האח, האמן, השייח' הסופי ומוביל הדרך – אחי, וליד אבו שקרה".
מחמוד קייס: תוקף חדש
אוצרת: תמר גיספאן-גרינברג
במרכז התערוכה מקבץ פיסולי פח של כלי רכב שיצאו מכלל שימוש. קייס שעד כה יצר בעץ ובבטון, בוחר להעניק חיים חדשים לחלקי המכוניות שנהרסו. חלקים אלו עוברים סדרה של 'טיפולים' הכוללים ריתוך, ריקוע וצביעה והופככים לפסלים עצמאיים במרחב. נקודת המוצא היתה מגרשי גרוטאות באזור מגוריו בצפון הארץ. התוצרים הפורמליסטיים הנקיים והמרהיבים מנותקים לכאורה מהמקום הפגום, אך עם זאת משמרים זיכרון על ידי השארת רמזים לפגיעות הפח. הפגמים היוו בסיס לתחילת הפיסול ואיפשרו לקייס עבודה חופשית מתמשכת ומשתנה, שתוצריה המופשטים נאמנים לאפשרויות הטמונות בחומר ובצבע.
תערוכה קבוצתית: ירוק, שחור, אדום כחול
אלא היתם, עאישה עראר, סוהא פרוג'ה וחנין חסדייה
אוצרת: אפרת גל-נור
אלא היתם, עאישה עראר, סוהא פרוג'ה וחנין חסדייה – ארבע אמניות שסיימו את לימודיהן בשנים האחרונות בשנים האחרונות בפקולטה לאמנויות המדרשה. כל אחת ותערוכתה היא, כל אחת וקולה היא. ואף על פי כן, הן חלק מקול הולך ומתגבר של נשים ערביות ופלסטיניות בשדה האמנות הישראלי. התערוכה נערכת ביוזמתו של פורום הבוגרות הערביות של הפקולטה לאמנויות, המדרשה בבית ברל בשיתוף עם הגלריה לאמנות אום אל פחם. הפורום נועד ליצור מסגרת המאפשרת לבוגרות להמשיך יחד לאחר סיום לימודיהן ולתמוך בהן בתחילת דרכן כאמניות וכמורות לאמנות.
לובנא עווידאת: לא מוגדר
לובנא עוידאת, בוגרת מצטיינת של המחלקה לאמנות רב-תחומית במכללת שנקר, נולדה וגדלה ברמת הגולן. בפרויקט הגמר שלה, המוצג כעת באום אל-פחם, היא מתמקדת בעץ ובתפוח – חומרים טעוני משמעויות בהקשר החברתי והפוליטי המקומי – ומשתמשת בהם כנקודת מוצא למחקר צורני ואסוציאטיבי. באמצעות השילוב בין רמות עיבוד שונות של החומר האורגני – החל בעבודת עץ עדינה משופעת ניואנסים, המזכירה אלמנטים אדריכליים, וכלה בשימוש בתפוחים אדומים "פשוטים" שאך זה נקטפו מהעץ – היא יוצרת שפה פואטית מטפורית, המשרה על הצופה תחושה מהורהרת המאפיינת ניסיון לפענח שירה. המרחב הפיסולי שיוצרת עוידאת אינו מאפשר לצופה לשכוח את ההקשר החברתי-תרבותי הטעון, אבל מבקש גם ללכת מעבר לו, להשאיר את ההיסטוריה כדימוי מופשט וקרוב לתודעה בו-בזמן, ובד בבד לפתוח מרחב חדש של אסוציאציות ופרשנויות.
דורון גזית: קו אדום | עצים שרופים
בשנים האחרונות מתמקד האמן בפרויקט הקו האדום, כמטפורה לעורק הדם של אימא אדמה הזועקת לעזרה. את עורק הדם מעביר האמן במקומות שונים בעולם שנפגעו מהתחממות כדור הארץ ובאתרים שנהרסו ונחרבו עקב טיפשותו של האדם. באמצעות הקו/ עורק הדם, חל תהליך האנשה, שעוזר להבין את עוצמת הקשיים והבעיות של הגוף הדועך. הקו מינימליסטי, פשוט מאוד, קליט ובעל עוצמה אדירה. הטבע נהפך לקנבס אדיר ממדים. הקו הוא גם דגל אדום שבאמצעותו מנסה האמן למשוך את תשומת הלב ולהעביר את המסר הקשה על האסונות הכבירים שפוקדים את כדור הארץ ועל כך שעל כולם לפעול למען הצלת העתיד.
חנאן ארמלי חדאד: אסתעדה (שיחזור)
אוצרת: מנאר זועבי
נתיב החיפוש אחר רכיבי הזיכרון מלא במכשולים ומתנגשים בתוכו שני ניגודים יסודיים המהווים מסד עיקרי, פעיל ומכריע בתהליכי יצירת המרחב החזותי הזהף שבמצבו היצירתי האופטימלי עש בכוחו להביא לחידוש השפה האמנותית ומשמעותה. הניגודים הללו הם ההוספה וההפחתה, או הגודש והדילול, כאשר חבלי הבריאה היצירתיים מתחילים בגבול המפריד ביניהם. חנאן ארמלי חדאד התמידה בליקוט ואיסוף של שברי הזיכרון כמי שמחפשת אוצר אבוד וגילתה כי רבות מן הסבתות, הדודות והשכנות נפטרו מדברים רבים שהתישו את נפשן אחרי תקופה ארוכה. חנאן הוסיפה לאסוף את החלקים החסרים והקיימים, בניסיון לחפור בנבכי היחסים הנסתרים שבין החומרים השונים לבין החפצים הישנים שמצאה, על מנת לארוג אותם מחדש ביצירה אמנותית שלמה ולהעבירם אלינו, מלב החיים אל הגלריה. בגלריה, מוּצאים הדברים מהקשרם החי במארג החיים והופכים למוצגים דוממים בתוך תבניות אמנותיות, אך כאלה המעבירים לנו מידע לא רק על הזיכרון, אלא גם על האפשרות הטמונה באמנות לחולל מניפולציות ועל יכולתה של האמנות להפוך רגעים חשובים עד מאוד למוצר ויזואלי הכומס סודות רבים, ושעל הצופה להתבונן בו ממושכות כדי לחלץ את מהותו הפנימית. מכאן, אנו נוכחים כי מה שאנו רואים אולי נוגע באמת במידה מסוימת אך אינו משקף אותה באופן מלא ומסודר כפי שהיא במוחנו, אלא כרסיסים הנעים במרחב מעורפל שאין ביכולתנו לחשוף אותו בשלמותו. וכאן עולות בפנינו מספר שאלות: האם ישנה אפשרות לשחזור האמת? האם יכולה האמנות לעשות זאת? והאם שחזור שכזה הוא מתפקידה?
תאריך נעילה התערוכות: 22.2.20
הגלריה לאמנות אום אל פחם שעות פתיחה: ראשון עד חמישי, 9:00 – 16:00, שישי – סגור ו שבת 9:00 – 16:00
דורון גזית, 2016, קו אדום-עצים שרופים. קרדיט יחצ
\\ המדיטק והמרכז לאמנות דיגיטלית בחולון: פסטיבל פרינט סקרין, הפסטיבל הבינלאומי לאמנות ותרבות דיגיטלית 19-21/11
בדיוק כפי שכפתור ה-Print Screen לוכד את תמונת המסך ברגע נתון, כך גם הפסטיבל מציג תמונת מצב של החיים בעידן הדיגיטלי. הפסטיבל מפגיש אמנים שיוצרים אמנות דיגיטלית, אנשי טכנולוגיה, חוקרים של עידן זה וקהל רחב לשלושה ימים של פעילות במרכז לאמנות דיגיטלית של מדיטק חולון, הכוללת מגוון רחב של סרטים, מיצבים, פרפורמנס, תערוכות אינטראקטיביות, סדנאות ופאנלים.
באחת מהתמונות האייקוניות ביותר שהתפרסמו השנה, צולמו מפגינים בהונג קונג כשהם מכוונים סמני לייזר אל מצלמות המשטרה, כדי לשבש את זיהוי פניהם. אם בעבר התעוררו מחאות למען נראות האנשים והקבוצות בחברה, נראה שבמאה ה-21, המחאות עשויות לדרוש דווקא את ההפך. כלומר, את הזכות להיות אנונימיים, בלתי-נראים, מתחת לרדאר, בחושך, להיות רוחות רפאים בעיני המכונה והמערכת. בנוסף, 2019, היא השנה שבה רבים פועלים כדי לדרוש נראות מהמנגנונים הבלתי-נראים המכתיבים את חיינו: מהאלגוריתמים של הבינה המלאכותית שמחליטים עבורנו לאיזה תוכן נחשף באינטרנט, דרך היד הנעלמה של הכלכלה הגלובלית ועד למשבר האקלים.
פרינט סקרין 2019 שם במרכז את הבלתי-נראה על שלל צבעי ההסוואה שלו; מהעיניים הנעלמות שצופות בנו מהרחפן שבשמיים ועד לקולות שקוראים לנו ממעמקי הרשת. אנו מחפשים את הסמוי, המיקרוסקופי, הננומטרי, מה שמתחבא מתחת לאדמה ומה שנשאר מאחורי הקלעים. אנחנו קוראים לכם לצאת עמנו לשלושה ימים של משחק מחבואים במקומות ובין הדברים שנשארים לרוב מחוץ לתמונה.
בפסטיבל השנה: מופעים ופרפורמנס \ הקרנות סרטים ואסופות וידאו \ סדנאות \ פאנלים והרצאות \תערוכה
פרטים וכרטיסים באתר
רחוב האמוראים 4, חולון, כניסת הפסטיבל מרחוב הסבוראים, חולון
צילום סופי לה קרוס קולו אור
מוזיאון תל אביב לאמנות פותח את השנה העברית החדשה, בתליית שלוש עבודות של האמנית טגיסט יוסף רון, המתארות שלושה ישראלים יוצאי אתיופיה: יהודה ביאדגה ז"ל, יוסף סלמסה ז"ל ואברה מנגיסטו; שלושה מקרים טרגיים ושנויים במחלוקת ביחסי העדה האתיופית והציבוריות הישראלית.
שלושת הרישומים שהושאלו מהאמנית ומגלריה אידריס, נתלו בין שני חלקי תצוגת הקבע של אוסף האמנות הישראלית, בבניין ע"ש פול והרטה עמיר.
תליית הרישומים מצטרפת לנושאים חברתיים ואזרחיים שהמוזיאון העלה על סדר יומו בשנים האחרונות, הן בתערוכות מתחלפות, והן בתצוגת הקבע, ביניהם צנזורה וחופש הביטוי ("מוסיקה אסורה"), אחריות אזרחית על שינויי אקלים ("סולאר גרילה") מעמד האישה בחברה הערבית (סמאח שחאדה) ועוד.
האמנית טגיסט יוסף רון: " יהודה ויוסף היו צעירים ישראלים שנהרגו כתוצאה מאלימות משטרתית ואברה מנגיסטו הוא צעיר ישראלי ששבוי בידי החמאס כבר למעלה מחמש שנים. הסדרה נוצרה מתוך תחושת תסכול עמוקה מכך שהמקרים הקשים וכאב המשפחות לא מזעזע ומניע לפעולה את הציבור בישראל. צורם וכואב לי שהזעקה נשארת בתוך הקהילה של יוצאי אתיופיה. על הרקע הזה, הפניה ממוזיאון תל אביב לאמנות להציג את הדיוקנאות ולייחס לנושא את החשיבות הראויה, מאד מעודדת ומעוררת תקווה."
דורון רבינא, אוצר ראשי מוזיאון תל אביב לאמנות: "מוזיאון תל אביב לאמנות עוסק בהצגת מיטב האמנות המודרנית והעכשווית, אבל הוא גם נטוע בזמן ובמקום מסוימים, וחשוב לו להכיל ולעסוק במה שטורד וראוי לעלות לסדר היום בחברה הישראלית. מוזיאון מייצר לא רק עמדה אמנותית, אלא גם עמדה תרבותית ואתית. חשוב לנו שמאות אלפי המבקרים במוזיאון במהלך כל השנה, ביניהם עשרות אלפי ילדים ותלמידים, יחשפו למראה מהימנה ומעוררת למחשבה, של המציאות בתוכה אנו חיים."
במהלך שנת 2020 תוצג תערוכת יחיד של טגיסט יוסף רון, לאחר זכייתה בפרס שיף לאמנות פיגורטיבית ריאליסטית
\\ פסטיבל הצילום הבינלאומי ה-7 PHOTO IS:RAEL, עזריאלי שרונה, 28.11-7.12
פסטיבל הצילום הבינלאומי, מתקיים השנה זו הפעם השביעית. מתאריך ה-28 בנובמבר ועד תאריך ה-7 בדצמבר יציג הפסטיבל כ-250 צלמים מרחבי העולם ב- 40 תערוכות בינלאומיות, בשילוב תכני פרפורמנס, וידאו ארט, מוסיקה ועוד. נושא הפסטיבל השנה הוא פנטזיה. האמנים המציגים בפסטיבל יחשפו מנעד עשיר של פרשנויות לנושא והדרכים בהן ניתן לייצגו באמנות, החל מגופי עבודות שמאתגרים את הגבולות בין מציאות לדמיון ועד לסיפורים תיעודיים שגם בהם נמצא מימד פנטסטי.
בין האירועים בפסטיבל: מרתון צילום פתוח לקהל הרחב, הרצאות ופאנלים, אירוע לילה בפסטיבל, מופעי מחול ומוזיקה, שיחי גלריה, סיורים מודרכים וכן פעילויות המתאימות לילדים ולכל המשפחה.
הפסטיבל חוגג השנה חמש שנים של פעילות חברתית המבוססת על מתודת ה-PHOTO VOICE ומיושמת על בסיס האמונה שלכל אדם בקהילה יש את הזכות להשמיע את קולו. המשתתפים בפעילות החברתית מגיעים ממגוון אוכלוסיות וקהילות ברחבי הארץ: נשים ונוער בסיכון, מכורים נקיים, אנשים עם מוגבלויות, קשישים, נוער על הספקטרום האוטיסטי ועוד. המשתתפים מתעדים את המציאות היומיומית שלהם בעצמם, מביאים לידי ביטוי את סיפורם ממקום אישי ואותנטי ובכך יוצרים מסר ישיר אודות היחיד והקהילה – מסר המקדם תהליך של שינוי חברתי ומועבר לציבור הרחב על במת פסטיבל הצילום הבינלאומי.
בין שלל תערוכות הפסטיבל יוצגו:
\ תערוכת יחיד לצלם האמריקאי אלק סות' (Alec Soth ). אלק סות', אחד הצלמים המובילים בעולם כיום, מגיע לארץ ביוזמה משותפת של PHOTO IS:RAEL ובית ספר לצילום גליץ. סות' יגיע לפתיחת תערוכת יחיד בפסטיבל הצילום הבינלאומי ויהיה אחד הנואמים בכנס הצילום של ישראל. בתערוכתו הראשונה של סות' בארץ יוצג מבחר צילומים מהפרויקט האיקוני שלו משנת 2004, Sleeping by the ,Mississippi אשר היווה את פריצת הדרך לקריירה שלו כצלם. סות', יליד 1969, חבר סוכנות הצילום מגנום, זכה בפרסים רבים כגון פרס הצילום היוקרתי סנטה פה ומלגת גוגנהיים. הוא הציג מעל ל-50 תערוכות יחיד בגלריות מובילות ומוזיאונים ברחבי העולם, ביניהם מוזיאון הויטני בניו יורק והגלריה הלאומית ז'ה דה פום בפריז. במסגרת הפסטיבל הוא יקיים שיח אמן פתוח לקהל וכן אירוע חתימה על ספריו.
\ חלוצות הצילום, תערוכה על ראשית הצילום הנשי בישראל, מהווה חלק שני מפרויקט מחקרי ביוזמת PHOTO IS:RAEL בשם ״צילום ישראלי – מדימויים איקוניים ועד צילום עכשווי״ המוקדש כולו לצילום ישראלי. חלקו הנוכחי של המחקר עוסק בצלמות בישראל מסוף המאה ה-19 ועד שנות ה-70 של המאה ה-20, ובהשפעתן על התפתחות החברה הישראלית מבחינה תרבותית, אמנותית וחברתית. התערוכה מהווה שיתוף פעולה אוצרותי ראשון מסוגו בפסטיבל, בו חברו לצוות הפסטיבל גם האוצר גיא רז והאמנית נועה צדקה. רז יתמקד בסקירה הסטורית מחקרית ובחשיפה של 65 צלמות שפעלו באותן שנים, ולצדו תציג צדקה מבט אינטימי אל עולמן הפנימי של עשר מבין יוצרות אלה.
\ תערוכת יחיד לזוכה פרס מיתר למצוינות בצילום 2018, מארק אוהרם-לקלף (Marc Ohrem -Leclef). לקלף, צלם אמריקאי יליד גרמניה, יציג פרויקט עליו עבד במשך שלוש שנים שבמהלכן צילם ב-13 מדינות שונות ברחבי הודו. בעבודתו הוא משלב צילומי דיוקנאות ויותר מ-100 ראיונות מוקלטים בשמונה שפות. אוהרם-לקלף חוקר מגוון רחב של יחסים בין גברים בני מעמדות, דתות ואזורים שונים ברחבי הודו. הראיונות המתורגמים מאפשרים לנו לקרוא את הדיוקנאות על הגלוי והנסתר שבהם, ומאפשרים לנו הצצה לתרבות ההומוסוציאלית ההודית על כל מסתוריה. בדימויים ובטקסטים המוצגים רב הנסתר על הנגלה, וזהו גם כוחו של הפרויקט החשוב הזה – המאפשר לנו הצצה ישירה על אינטימיות ואהבה בעולם הגברי בהודו ובכלל.
\ עברי לידר Waiting for Albi עברי לידר יציג גוף עבודות חדש שצילם בחודש האחרון, התקופה בה המתין ללידת בנו בארה"ב. התיעוד מאוד אישי ואינטימי מצד אחד, ומצד שני מהדהד נושאים חברתיים ופוליטיים, החל מחוק הפונדקאות בישראל ועד לאמריקה בתקופת דונלד טראמפ.
מייסד ומנהל אמנותי: אייל לנדסמן
אוצרת ראשית: מיה ענר
כתובת: עזריאלי שרונה- כניסה ממתחם שרונה, רחוב אלוף דוד אלעזר
ימים ושעות פעילות הפסטיבל:
יום חמישי, 28.11 – 17:00-22:00
יום שישי, 29.11 – 10:00-16:00
יום שבת, 30.11 – 10:00-22:00
יום ראשון -רביעי, – 4.12 1.12 – 17:00-22:00
יום חמישי, 5.12- 12:00-00:00!
יום שישי, 30.11 – 10:00-16:00
יום שבת, 1.12 – 10:00-22:00
מחיר כרטיס: 58 ₪ ( 50 ש"ח ברכישה מוקדמת עד ה10.11), הטבות למחזיקי דיגיתל
Alec Soth