מבוסס על סיפור אמיתי

תמיד אהבתי היסטוריה. גם כתלמידה אהבתי היסטוריה ואפילו הוצאתי ציון מאוד גבוה בבגרות. יש משהו בסיפורי ההיסטוריה שגורם לי להסתקרן, להבין את ההווה קצת אחרת ובעיקר- שמרגיש לי כמו ספר טוב שאפשר לצלול לתוכו, רק עם דמויות ואירועים אמיתיים.כשהיינו בטיול הדו-קיום שלנו בגליל, ביקרנו גם בעיר סחנין. כן. העיר שעלה לכותרות בזכות קבוצת הכדורגל שלה, אבל יש בה הרבה הרבה מעבר.
את הסיור בעיר ערך לנו אמין אבו רעיה, איש מקסים ולבבי, תושב המקום שמכיר בה כל פינה וכל אבן.
הנקודה הראשונה היתה המוזיאון העירוני למורשת ותרבות ערבית פלסטינית. מוזיאון שהוא עצמו הקים ומנהל וניכר שהושקע בו זמן רב ומחשבה רבה. המוזיאון עצמו הוא בית עתיק שמשרה את התחושה ההיסטורית מיד עם הכניסה אליו. שם, בחצר המוצלת ( "אל חוש") והנעימה, שמענו מאמין על אורח החיים הקדום, כשבידנו כוס קפה מהבילה כמיטב המסורת.

כל חדר במוזיאון הוא מיצג של פן אחר בתרבות הקסומה הזו, וכל החדרים יחד מתחברים לפאזל אחד גדול ומקסים. באמת מקסים!
חדר "אדואת אל עמר"- חדר כלי עבודה למקצועות ומלאכות יד שונות, כמו נגרות, פחחות, בנייה, אריגה, שקילה, חקלאות ועוד.







חדר "בית אל-מונה"- חדר האספקה של התוצרת החקלאית (פעם לא היו מקררים אתם יודעים…). בחדר הזה ראינו (וגילינו) שיש המון סוגים של סלים ולכל סל משמעות וייעוד משלו, למדנו איך היה מאוכסן המזון ומה הוא סימל על בעל הבית או האישה/ הכלה המיועדת ואפילו ניסינו (בחוסר הצלחה) ללכת עם סל על הראש.




חדר "אל- דיואן"- החדר הציבורי לשימוש הגברים ובו בובות הדמויות הציבוריות כמו האמאם, משכיל, איש הבידור, שרת ואחרים. כל דמות יושבת במקום המיועד לה ואמין המקסים שזר בחדר הזה כל כך הרבה סיפורים ואגדות, שנדמה היה כאילו הוא מתעורר לחיים. עומר היה מרותק (וגם אני) ואפילו למד לנגן קצת בכלים.






חדר "אל- בית אל- שעבי"- חדר המשפחה שכלל את מקום העבודה של הנשים (בעיקר בישול), ארגז הנדוניה ועריסות לתינוקות.

חדר "אל אשעאל אל ידוויה"- מלאכות יד משפחתיות של גברים ונשים כמו עבודות זכוכית מחברון, נחושת, קש, קרמיקה, עץ הזית וצדפים.

חדר "אל- תטריז"- מחלקה מיוחדת למלאכת הרקמה, השכיחה ביותר בקרב הנשים הצעירות. החדר הזה הכי החזיר אותי למחוז ילדותי ולמפות הרקומות של סבתא, שאמא שלי שומרת עד היום.


חדר "אל-אזיאא אל שעבייה"- החדר הכי מרתק (בעיניי). בחדר הזה נמצאים כל המלבושים המסורתיים של כל האיזורים. פעם לכל אזור היה בגד שמאפיין אותו שכלל אלמנטים ייצוגיים ולפי השמלה ידעו העוברים ושבים את האזור אליו שייכת האישה ואפילו- אם היא רווקה, נשואה או גרושה. והכל- בלי מילים או כיתובים, רק לפי הרקמות על השמלות! מרתק! השמלות מהממות ועומר ואני אפילו מדננו קצת. יפה לנו?









אין ספק שהביקור במוזיאון הזה היה חוויה מרתקת, שהשאירה חותם עמוק בלב ובידע שלנו על מה שהיה כאן לפני לא הרבה מאוד שנים. אמין המקסים העביר את הסיפורים בצורה כזו שאי אפשר היה שלא להסחף אחריו ואני נשבעת לכם שמעולם לא ראיתי את עומר מרותק כל כך במוזיאון.
מהמוזיאון יצאנו לסיבוב רגלי בעיר העתיקה וראינו איך גם הם חיים בדו קיום- מוסלמים לצד נוצרים, כנסיות לצד מסגדים. אפילו קבר של צדיק יהודי יש כאן. איזה יופי! כמה כבוד הדדי!

לא יכולנו לעזוב את העיר בלי ביקור היסטורי באיצטדיון הכדורגל דוחא. האיצטדיון שכבר עלה לכותרות כל כך הרבה פעמים…

סיור מקסים, מהנה, כייפי ומרתק שכדאי לכל אחד במדינה הזו לעשות!
לכל הפרטים- אמין- 050-5457613
תמסרו ד"ש 🙂