מאיר דוידי מספר על דליה רביקוביץ
מחר, ה-17 בנובמבר, נציין את יום הולדתה ה-82 של דליה רביקוביץ, שהלכה לעולמה ב21 באוגוסט 2005. רביקוביץ – משוררת, סופרת ומתרגמת ישראלית, כלת פרס ישראל, הטביעה את חותמה על התרבות והיצירה הישראלית, ואני מאיר דוידי, בחרתי להקדיש לזכרה את הפוסט הזה.
דליה רביקוביץ' נולדה ברמת-גן, בשנת 1936, ללוי, מהנדס שעלה לארץ ישראל מחרבין שבסין ולמיכל, מורה במקצועה. אמה הייתה נכדתו של הרב שמואל הומינר, הנמנה עם הבונים הראשונים של שכונות ירושלים. דליה הייתה בת בכורה במשפחה ואחריה נולדו שני בנים תאומים.
שלושה שבועות לפני יום הולדתה השישי נהרג אביה בתאונת דרכים. לאחר התאונה עברה המשפחה לקיבוץ גבע, שם סבלה רביקוביץ' מנידוי והשפלה. בגיל 13 עברה לגור אצל משפחות אומנות בחיפה ולמדה בתיכון "חוגים". היא התגייסה לצה"ל, אך כעבור שמונה חודשים השתחררה בשל בעיות בריאות.
רביקוביץ למדה באוניברסיטה העברית בחוגים ללשון, אנגלית וספרות עברית ובמקביל להם עסקה בהוראה בבית ספר תיכון. היא לא סיימה את לימודיה. ב-1972 קיבלה מלגה ללימוד ספרות באוניברסיטת אוקספורד.
בגיל 24 נישאה לסופר יוסף בר-יוסף וכעבור שלושה חודשים נפרדו. כעבור שנתיים נישאה ליצחק לבני, וכעבור שלוש שנים התגרשה ממנו אך נשארה בחברות אמיצה אתו עד אחרית ימיה. בשנת 1978 ילדה רביקוביץ את בנה המשותף עם עו"ד חיים קליר, שאתו חייתה כ-13 שנה.
בשנת 1982 הגישה רביקוביץ' תביעה כספית נגד קבוצת גבע על הפרת זכויות יוצרים, שכללו בחיזיון שערכו במסגרת ששים שנה לקבוצת גבע פרק מספרה "הטריבונל של החופש הגדול" תוך עריכת שינויים ללא רשותה. בינואר 1983 הגיעו להסכם פשרה שבו תקבל 155,000 שקלים פיצוי, והתנצלות בעמודים הראשונים בעיתונים מעריב הארץ ודבר[2].
שירתה של רביקוביץ זכתה להערכה רבה, והיא אף זכתה בפרסים ספרותיים למכביר: פרס ביאליק (1987), פרס שלונסקי, פרס ברנר, ופרס ראש הממשלה לסופרים עבריים (2005). בשנת 1998 הוענק לה פרס ישראל ובשנת 2000 הוענק לה תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת חיפה[3].
חייה של רביקוביץ אופיינו במסכת של דיכאונות ויציאה מהם. דבר זה השתקף בשיריה שחשפו את סערות נפשה, שנעה בין חיות אדירה והרצון להיות מעורבת בכל עניין פוליטי ומוסרי, לבין דיכאונות ומספר ניסיונות התאבדות.
ב-21 באוגוסט 2005 נמצאה דליה רביקוביץ בדירתה ללא רוח חיים. ההשערה הראשונה, אשר דווחה בהרחבה בעיתונות, הייתה שככל הנראה שמה קץ לחייה. הניתוח שלאחר המוות, שנעשה ביוזמת משפחתה, שלל השערה זאת, מאחר שלא נמצאה בגופה כמות חריגה של תרופות.
הפתולוג הביע את דעתו ש"מותה נגרם קרוב לוודאי מכישלון חריף של הלב". רופאה הפרטי, שראה את דו"ח הפתולוג, הוסיף ש"מצאו שם הגדלה של הלב, שאולי יכולה לרמז על מוות כתוצאה מהפרעת קצב". עיריית תל אביב הנציחה זכרה בשלט שהציבה בחזית ביתה ברחוב יהואש 6.
ב-22 בנובמבר 2013 הוסר הלוט מעל הפסל "עמוד התיכון" של יגאל תומרקין, בגן מאיר בתל אביב, המוקדש לדליה רביקוביץ.
