עוד כילדה קטנה התחיל הרומן שלי עם המצלמה. אהבתי כל מה שקשור לצילום. כשהייתי בת חמש, היינו בשליחות בניירובי. לאבי הייתה מסרטה מדהימה שהוא לא הרשה לי לצלם איתה. ערב אחד הורי יצאו והשאירו אותי עם בייביסיטר. כמובן שזו הייתה הזדמנות לחזות מקרוב בפלא. ניסיתי לצלם עם המסרטה שלאחר ה"טיפול" שלי לא חזרה למצבה הקודם והתקלקלה,כמובן שקיבלתי עונש אבל זה ממש לא הפריע לי להמשיך לאהוב את המצלמה והצילום עצמו.
את סבא סשה וסבתא מוס שלי מכירים כל חברי הילדות שלי. בצעירותנו חגגנו כולנו אצלם בבית. שם היה מותר לעשן ועם סבא סשה הרמנו לחיים כוסיות של וודקה והאוכל של סבתא מוס היה פינוק אמיתי, אבל זה לא הסיפור.
גלי אחותי ואני זכינו לסבא וסבתא מדהימים וכל כך מיוחדים. אצלם בבית היינו הכי בהכל: הזמרות הכי ,הציירות הכי , הרקדניות הכי. לסבא סשה הייתה מצלמה שהתאהבתי בה וכשצילמתי איתה הפכתי מייד גם לצלמת הכי טובה. וכך קיבלתי את המצלמה הראשונה שלי ששמורה אצלי עד היום.
לאורך השנים אני מצלמת הרבה, מתעדת ובעיקר נהנית… וכל כך אוהבת. כמובן שעם השנים המצלמות השתדרגו, מספר העדשות גדל ותיק הצלמים שלי כבר הפך למקצועי.
בארבע השנים האחרונות התחלתי להעלות צילומים שלי לרשת, הפידבקים היו נהדרים. קיבלתי הצעות להשתתף ב- 3 תערוכות מקצועיות, התרגשתי והרגשתי שאני מצלמת במגרש של הגדולים.
חדוות היצירה הזו הניעה אותי לעוד ועוד פרויקטים בתחום. מאז הקמתי שתי תערוכות לילדים על הספקטרום כשגם עידן בני ואני משתתפים בהן:
הראשונה, "משפחה יוצרת", התערוכה התקיימה באוניברסיטת תל אביב. תערוכה זו כללה עבודות ציור,אוריגמי, הקלדות, פאזלים מיוחדים ועוד, השתתפו 16 ילדים ובוגרים עם אוטיזם בשיתוף עם בני משפחותיהם.
היצירה המשותפת של עידן ושלי, כללה צילום שלי בו נראה שחף פורש כנף- המתאים לרגע שעידן, שלא מדבר, הראה לנו שהוא יודע להקליד ומאז פרש כנף והתחיל להכיר לנו את עולמו הפנימי. לצילום הוספנו משפטים מהמסרים הרבים שעידן מעביר אלינו דרכו.
את התערוכה השנייה:"יוצאים מהבועה, אוטיזם לא מה שחשבתם" הקמתי יחד עם גלי וינר אחותי האהובה, ובה השתתפו 34 יוצרים על הספקטרום. לתערוכה הזו קיבלנו חסות מעיריית רמת גן והיא התקיימה בתאטרון רמת גן. החשיפה הייתה מדהימה ומרגשת. לערב הפתיחה הגיעו למעלה מ- 400 איש. עידן היה בעננים.
בתערוכה זו היצירה המשותפת של עידן ושלי הייתה צילום שלי של בועה ומכאן שם התערוכה, יחד עם המשפטים הכל כך חכמים שעידן הקליד, שחלקם יוצאים מהבועה.
אבל השיא עוד לפנינו. בימים אלה גלי ואני שוקדות על התערוכה הבאה שתתקיים בית הנשיא. כמו שאני מייחלת:"השיא ליוצרים המרגשים האלה יהיה בבית הנשיא", מגיע להם.
והצילום ממשיך למלא את עולמי ולרגש אותי. עידן מבקש "ללמד מוח צילום", אנחנו מצלמים ביחד ואני כבר זוממת על תערוכה משותפת שלנו.
ובינתיים התחלתי למכור צילומים ובקרוב מאוד האתר עולה לאוויר. כאן להתרשמותכם עוד מהצילומים שלי.
ולסיום שנמשיך להנציח את הרגעים המפעימים והמרגשים אותנו.
לינק לאינסטגרם https://www.instagram.com/tallykagan
המשך יבוא
