לרוץ בתמונות

אני אוהבת לצלם. צילום הוא תחביב ישן שלי, עוד מתקופת מצלמת הפוקט, כן כן… אני דור ישן. מצלמה קטנה עם פילם הארד קור 24 תמונות שלא מבטיחה שום דבר לגבי איכות התמונות ובכלל כל הציפייה לתמונות בזמן פיתוח הסרט הייתה בגדר ציפייה להפתעה גדולה.
אני אוהבת לרוץ. בשנים האחרונות אני רצה. רצה להנאתי. רצה שלא על מנת לקבל פרס אני מכנה את זה. אני מתאמנת במועדון, יש לי תכנית אימונים על המקרר, אני חברה בקבוצות ריצה וכמובן משתתפת בכמה מרוצים במהלך השנה. כיף לי בריצה.

שני התחביבים שלי: הריצה והצילום נפגשים.

חוויה טמונה בתמונה

הזמינות של המצלמה בטלפון הסלולרי מאפשרת תיעוד תמידי ובחינת התוצר באופן מיידי. תיעוד חווית הריצה הפך להיות תחביבו של כל רץ. צילום הנוף, הדרך והחברים גם תוך כדי ריצה. הרפלקס המותנה בזמן שצצה למה מצלמה הוא החיוך. כל מי שרץ יודע את זה. לא משנה באיזה קילומטר נמצאים, אחרי איזו עלייה או איך ההרגשה ברגליים, ברגע שצצה המצלמה החיוך נמרח על הפנים, הידיים מונפות אל על וקליק, יש לנו תמונה. מכאן הדרך לשיתוף כל העולם ברשתות החברתיות קצר.

תמונה במירוץ

ההשתתפות במרוצים היא חוויה כיפית. נוכחותם של צלמים לאורך מסלול הריצה הפכה להיות דבר שבשגרה כבר מזמן. ובכלל היום, באמצעות אפליקציות, התמונות המצולמות מועלות ברשתות החברתיות אונליין לפעמים עוד לפני שהרץ חצה את קו הסיום. (טוב, זה לא באמת קורה אבל זה בשאיפה..)

שיתוף חווית המירוץ ברשתות חברתיות זה כיף. מעניין לחקור את ההנאה שמציפה אותנו ברגע שאנחנו רואים את התמונה שלנו מתנוססת לעיניי כל במרשתת ואוספת עשרות לייקים מחברים… ממממ כן… שגם הם היו איתנו באותו מירוץ… הריצה כנראה שהיא חברתית לא פחות ממה שהיא ספורטיבית.

אלייה וקוץ בה

יום אחד כל התמונות ילכו לאיבוד, ואיתן ייעלמו הזיכרון והחוויה. איך נוכל להוכיח שלבשנו בגדים זוהרים עם דפים ממוספרים ורצנו באושר גדול בלי לדאוג לשום דבר? לשמחתי, מצאתי תשובה טובה לשאלה הזו. בשביל זה המציאו את האלבום הדיגיטלי. כשאלבומי הרימו את הכפפה להפקת אלבום בתחום הקרוב לליבי קפצתי על המציאה כמוצאת אוצר גדול. בתכלסס… כן זה אוצר. האפשרות להפיק אלבום ריצה מכל התמונות שלי המפוזרות ברחבי הרשת ובכרטיסי הזיכרון קסמה לי. ועכשיו… יש לי אלבום. אלבום מקסים עם דפים, כזה שאני מדפדפת בו ואומרת לעצמי… וואלה. סחתיין עליי.

אלבום בקלי קלות

הפקת האלבום באתר של אלבומי הייתה חוויה שאליה הצטרפה ביתי. אני אספתי ומיינתי את התמונות ועליה הוטלה מלאכת העיצוב. ממשק התכנה לעיצוב האלבום ידידותית ביותר וקלה לשימוש. במקרה הצורך גם התמיכה הטכנית עמדה לרשותי וגילתה לי כמה סודות עיצוב…

בחרנו את התמונות והכנסנו אותן לאלבום אחת אחת. איסוף התמונות מרחבי הרשת הוא קל ונח, בהקלקה אחת הגעתי לתמונות בפייסבוק, באינסטגרם וגם לאלו השמורות בטלפון. עכשיו כל תמונה במקומה. כל תמונה קיבלה תשומת לב ונבחר עבורה הגודל המתאים בכדי שתצא באיכות ראויה, תבנית, רקע ואיור. דפדוף בתצוגה מקדימה, חיוך של שביעות רצון ושליחה להזמנה. נותר לי להמתין לשליח.

כמו לקבל מתנה

לשליח שיגיע עם אלבום התמונות חיכיתי כמעט שבועיים. כשהתקשרו מדואר השליחים לתאם את זמן הגעת החבילה הרגשתי כאילו מישהו שלח לי מתנה. הייתי סקרנית לראות את האלבום ולראות אם הצלחתי במשימה. כשהאלבום הגיע פתחתי את קופסת הקרטון ואיזה יופי של הפתעה… מי הכין לי אלבום של כל תמונות הריצה. דיפדפתי בו שוב ושוב… ו… הוצאתי מצלמה וצילמתי את האלבום לשלח לחברות…