התעודות הקרבות מביאות איתן מערבולת של רגשות ומחשבות עבור כל הילדים. בואו לרגע נתחבר לילד הקטן שנמצא בתוכנו, וניזכר במעמד חלוקת התעודות, המורה, החברים, ההורים…
אצל כל אחד מתעוררים זכרונות קדומים.. מה שלכם?
האם חשבתם מה המסר שמקבל ילד מצטיין?
לכאורה: הצטיינת, תקבל חיזוק וקריאות כל הכבוד, מתנה, גאווה להורים ו"שוויץ" בוואצאפ המשפחתי שכל הסבתות והדודים יראו.
מה הבין הילד? שהצטיינות זו התנהגות. והתנהגות ראוייה.
האם באמת הצטיינות היא התנהגות? איך אפשר להתאמן ב – "להצטיין"?
כל מה שאפשר הוא להשתדל, להשקיע, לעשות חזרה על חומר למבחן ולהכין שיעורים, לעשות מאמץ הכי טוב שאפשר באותו רגע. זו הגדרה של התנהגות.
הצטיינות זו תוצאה, לפעמים מתרחשת, לפעמים לא, ובעיקר – לא בשליטתו של הילד שלכם, כי אולי יש ילד בכיתה/בחוג שבדיוק יותר מצטיין ממנו.
אם זה היה תלוי בי, הייתי משנה את מושג "תעודת ההצטיינות" ל – "תעודת המאמץ".
גם הילדים שמביאים תעודה מצויינת, אהובים בלי קשר ל"הצטיינות", אלא בזכות הההשתדלות והמאמץ שהשקיעו. ובעיקר – בזכות היותם הם.
בואו נשחרר אותם מהחשש לא להצטיין ומכובד שלשלאות ההצטיינות ונלמד אותם ערך עבודה, התמדה, השקעה לטווח ארוך. אלו מושגים ראויים לחיים.
למילים יש כוח, והן בוראות מציאות בעולם הפנימי ובקירות "בית האישיות" המתהווה של הילדים שלכם.
לכן הכי חשוב – לחבק לחבק לחבק, בלי קשר לציונים. הם הילדים שלנו בכל רגע, ובמיוחד ברגע שכזה……
להתראות, עדי
M.A אבחון דידקטי/פסיכודידקטי וטיפול בלקויות למידה, קשיי קשב, הדרכת הורים, מתמחה בפסיכותרפיה CBT טיפול רגשי לילדים ומבוגרים.
האתר שלי http://www.adi-kaufman.com/
אבחונים דידקטיים בהסכם עם קופת חולים כללית https://mushlam.clalit.co.il/Pages/search.aspx












