אם היית שומעת שמישהו מתאר אותך כגנדרנית, היית נעלבת או היית מבסוטה?
יש לי תחושה שכל תגובת ביניים לא היתה נפוצה במיוחד.
יש משהו במילה הזו שגורם לי, אישית, לזוז בחוסר נוחות בחצאית החגיגית שלי. כי למילה הזו יש קונוטציה ביקורתית, שלילית ואפילו קצת מתנשאת ומזלזלת או בקיצור – לא נעימה.
אתמול אחר הצהריים סיפר לי בן זוגי שאבא שלי הקריא לבת הקטנה שלי (בת 3) סיפור שבו הופיעה המילה 'גנדרנית'. זוהר שאלה אותו: "סבא, מה זה גנדרנית?". סבא אריה חשב רגע ואמר – "גנדרנית, כמו אמא שלך".
לא שמעתי את טון הדברים כי לא הייתי נוכחת אבל למשמע האנקדוטה האגבית הזו התגובה הראשונית שלי היתה להיעלב ולהתכווץ. הדבר הבא שהתחשק לי לעשות הוא להעיר את הארסית הפנימית שלי משנת החורף שלה, להרים טלפון לאבא שלי ולשאול אותו בתקיפות: "יש לך בעיה עם זה?".
בערב, אחרי מקלחות-ארוחות-השכבות, שמתי לב שהתיאור שלי כגנדרנית ממשיך להציק לי ולהפוך לי את הבטן. אם הייתי קארי ברדשו הייתי בודאי כותבת: "אני לא יכולה שלא לתהות: האם לבישת בגדים יפים על בסיס יום יומי הופכת אותי לגנדרנית?".
אם הייתי אלי מקביל בוודאי הייתי תוקפת את הסוגיה מהפרספקטיבה הבאה:
הנה מבט חטוף על העובדות:
- הארון שלי מזמן עבר פינוי בינוי והוגלו משם אחר כבוד בגדים מהוהים, דהויים, מוכתמים, גדולים או קטנים מידי*. כלומר – נשארו בו בגדים שגורמים לי אושר (ד"ש ממארי קונדו). לי אישית, חולצות עם כתמי קטשופ או בגדי עבודה – לא גורמים אושר.
- אני מקז'וולת את הבגדים החגיגיים שלי ולובשת אותם גם ביום יום
- אני משתמשת באודם. אחרי שנים שבהן אודמים תמיד נראו לי יפים על אחרות, גיליתי שאודם עושה עבורי את כל ההבדל בין גווייה לאישה עם דופק. (בלעדיו אני יכולה לגרום גם לשלגייה להיראות כמו עוגה כושית).
- השרשראות שלי הן לרב בגודל יבשת אוסטרליה
- ב-98% מהמקרים, אני האישה שלבושה הכי מגונדר בכל חדר שאליו אני נכנסת. זה בפירוש לא הניסיון שלי לומר: "הי, שימו לב אלי". סתם, כי ככה אני אוהבת וככה נעים לי. לכן זה אף פעם לא מרגיש לי too much
שלב הטיעונים לעונש:
אלף תאמינו או לא – אני מתלבשת בשביל עצמי.
חולצת פייטים, עניבה, אודם לא מתנצל, שרשראות שושנה דמארי ווחצאיות הם גרסת הג'ינס וטי שרט שלי.
לצורה שבה אני מתלבשת אין קורלציה עם התוכניות שלי לאותו היום או עם האנשים איתם אני צפויה להיפגש.
גם לקפה עם חברה בשבת בבוקר אני מתלבשת יפה – טוב נכנעתי, מתגנדרת – כאילו אני עומדת לפגוש לתה וסקונס את מלכת אנגליה. פעם הייתי נתקלת במבט שכולו אומר – "הי, זה נראה לך הגיוני לפגוש אותי לבושה כך לקפה כשאני לובשת טרנינג שאיתו אני גם ישנה חלק מהזמן?"
היום האנשים שסביבי התרגלו, וזה גם מעלה חיוך על שפתותיהם. למה? תנסי להגיע בוורוד פוקסיה לפגוש אנשים שלבושים כולם בשחור-אפור-בז'. או להגיע בחולצת זהב לחדר אוכל בקיבוץ שבו אפילו ג'ינס נחשב חגיגי.
בית – ואל תזעיקו את משטרת הקלישאות – הבגדים שלי הם באמת ובתמים סוג של שלוחה שלי, דרך נוספת לביטוי עצמי – כמו הומור, כמו כתיבה, כמו סרטוני וידאו. בכולם, אגב, אני – loud and proud.
אז למה המילה גנדרנית עדיין מרגישה לי כמו אצבע בעין? למה כל הטור הזה הוא התגוננות אחת גדולה?
יש לך ילדה קטנה בבית? אחיינית? שימי לב איך היא מתגנדרת ולא מתנצלת על זה לרגע. כי להתגנדר מבלי להרגיש מחופשת – כלומר ללבוש בגד שאת מרגישה שהוא 'ממש את' לא יגרום לך חוסר נוחות גם אם הוא שונה ממה שכולם לובשים.
מתי מגיע הרגע שבו הגבות מתחילות להתרומם כשאת מתלבשת יפה מידי? כאילו אומרות – "את בסך הכל הולכת לעבודה, זה לא קצת מוגזם?"
אני לא בטוחה. מי יודע, אולי אני בעצמי חוטאת בזה כאמא לילדה גנדרנית. מה שבטח – בתור סטייליסטית אני פוגשת עשרות נשים וגברים שההצעה שלי לחרוג טיפה מהתלבושת האחידה שלהם (ג'ינס שלרב גדול עליהם או קטן עליהם בכמה מידות וחולצה בכחול כהה, שלרב גדולה עליהם) מלחיצה אותם. מאוד. כי יש משהו טרניניגי, נעים ומנחם בלהיות פרח קיר ומנגד משהו מאוד מאיים בפוטנציאל להיראות. ואיך לא יראו אותך כשאת לובשת ז'קט עם פרינט של כוכבים? אפילו שען חרש עיוור יראה אותך.
למה? אולי כי הסאב טקסט הוא שאם את משקיעה בהופעה שלך כנראה שאין לך משהו אחר להציע. אולי כי הבון טון האולטימטיבי הוא אטיטיוד של "התעוררתי ככה!" (למרות שלבשת שמלת נשפים).
אני כן יכולה לומר בפה מלא שיש קשר ישיר בין ביטחון, אהבה וקבלה עצמית (אם את שומעת כרגע את הסירנה של ניידת ה-"מי עוד פעם כותב על ניו אייג' בשקל תשעים?" – את מדמיינת) לבין היכולת שלנו ללבוש משהו שעשוי להיתקל במבט של "מה לעזאזל היא חשבה לעצמה" רק כי זה מרגיש לך יפה ומרומם את מצב רוחך.
פעם אחרונה שבדקתי אנחנו כבר לא בתקופת חומה ומגדל ובגדי העבודה החלוציים יכולים לנוח.
נ.ב.
נשמתי עמוק והתקשרתי לאבא שלי על מנת להבין אם בסיפור שהקריא הדמות הגנדרנית תוארה באופן נלעג או לא מחמיא (מי אמר פרוידיאני?) והכנתי את עצמי לגרוע ביותר. לשמחתי חסרת הפרופורציה גיליתי ש- "הענק הגנדרן" הוא דמות רחבת לב, נדיבה ואהובה על כל חיות היער.
מי אמר happy ending ולא קיבל?
* רוצה גם להקשות על עצמך להראות לא במיטבך? כך תעשי את זה בעצמך:
[youtube _twk87I5z0k]
לקבלת סרטונים נוספים שיגרמו לך להתאהב מחדש במלתחה שלך –>
http://lp.vp4.me/dhk5