למה חשוב לשחק במשחקי קופסה עם הילדים?

עם כל ההפעלות והבילויים בחופש, אנחנו כהורים נוטים לפעמים לשכוח שמידי פעם, מה שהילדים באמת הכי רוצים זה שתשומת הלב שלנו תתמקד רק בהם- לא בנהיגה, לא בלצלם ולא ברדיפה אחר אטרקציות. בהם. פשוט.
החופש הגדול הוא הזדמנות מצוינת לבלות עם הילדים גם קצת בבית ולשחק איתם באיזה משחק קופסא מהנה (כן כן- נכון שכבר כמעט שכחתם כמה משחקי קופסא שוכבים להם מיותמים על המדף?)
לא מזמן סיימתי לקרוא את הספר "תקשורת דרך משחקים" של עדנה אתרוג, קלינאית תקשורת (הוצאת 'אופיר ביכורים'), שהבהיר לי עוד יותר את החשיבות שיש למשחקים במערכת היחסים שבין הורים לילדים. לדבריה משחק אינו רק משחק, אלא אמצעי חשוב ליצירת קשר וכל משחק יכול להפוך לבסיס פורה ופרודוקטיבי לחיזוק הקשר עם הילדים.

בספר עצמו יש כל מיני הצעות לפעילויות ומשחקים עם הילדים (מקיפול כביסה ועד משחקים מחוץ לבית), כשהדגש הוא על האפקט שניתן להשיג ממנו שמוסבר בצורה פשוטה וברורה להורים ונותן דגש על הנקודות שבהן כדאי להתמקד במהלך המשחק. אני מסכימה איתה לגמרי ורואה בעצמי את ההנאה של עומר ממשחק משותף, פשוט ככל שיהיה.
אבל כמו בכל דבר, אם כבר בוחרים משחקי קופסא, עדיף לבחור את אלו שגם מהנים וגם בעלי ערך מוסף- כל אחד לפי הצרכים שלו. בגלל שעומר שלי הוא ילד מופנם יחסית, שלא נוטה להביע רגשות בפתיחות, הנטייה שלי היא למשחקים שמאפשרים או יוזמים שיתוף של רגשות, בדרכים שונות. משחקים שהסבטקסט שלהם פותח איזשהו צוהר לעולם הפנימי של הילד (כי בסופו של דבר, זה הכי חשוב, לא?)
משחק כזה לדוגמא הוא המשחק "מה עובר עליך?" של קודקוד- משחק משעשע ביותר שדורש יצירתיות, דמיון ופתיחות. 
 

המשחק מורכב מלוח שעליו מסלול מעגלי בצבעים שונים. במרכז הלוח מוצבות כרטיסיות "רגש" ומצידיו כרטיסיות משימתיות נוספות- חפצים, משפטים, הצגה ומשימות.

כל משתתף בתורו זורק את הקוביה, מתקדם לפי המספר ומרים את הקלף בהתאם לצבע שעליו נחת.
אם למשל נחת על כרטיסיית "משפט" עליו להרים את המשפט ובמקביל להרים כרטיסיית רגש ולומר את המשפט לפי הרגש שכתוב לו, כששאר המשתתפים צריכים לנחש מהו הרגש.

אם נחת על כרטיסיית "חפץ" עליו להרים את הקלף ולתאר בקול איך אותו חפץ מרגיש ולמה. כרטיסיית "הצגה" דורשת להציג את מה שכתוב בהתאם לרגש מחפיסת הרגשות

ובכרטיסיית "משימה" יש כל מיני משימות, כולל התקדמות במשחק.

זה מאוד מאוד מצחיק לראות את הביטוי של כל דבר ברגשות שונים. נראה אתכם למשל אומרים "תרימו את הידיים, זה שוד!" בעצב, בבושה או בפחד. גם החלק של ההצגות משעשע מאוד ותורם המון לאווירה הכייפית.
הערך המוסף כאמור, הוא מתן האפשרות לילדים להתחבר לרגשות "מבחוץ" ולהביע אותם בצורות שונות.
מאוד מאוד כיף!
עוד משחק כייפי של קודקוד בהקשר הזה הוא "בומבה"- משחק אסוציאציות אלקטרוני.

במחשק הזה יש כרטיסיות עם ציורים שונים ומעין פצצה אלקטרונית (שימו לב- כדי להכניס בטריות צריך לפתוח את זה עם מברג מרובע קטן שלא מצורף למשחק וחבל… כי לנו לקח די הרבה זמן למצוא מברג מתאים).

במהלך המשחק לוקח השחקן הראשון קלף מהחבילה ומפעיל את הפצצה. עליו לזרוק אסוציאציה שקשורה לקלף ולהעביר את הפצצה לשחקן הבא. הפצצה "מתפוצצת" בזמנים שונים בכל פעם ומי שהפצצה בידו כשהיא מתפוצצת הוא המפסיד בסיבוב. בגלל שלא יודעים מתי הפצצה תתפוצץ בכל סיבוב, יש אפקט מתח משעשע שגורם לחשוב מהר ולפעול מהר. המחשבה המהירה מוציאה החוצה בהתחלה אסוציאציות "רגילות", אבל ככל שעובר הזמן גם דברים שמעבר.
מגניב, משעשע וחכם.